החלטה בתיק בש 92243/07

1.                  המבקש הורשע ביום 4.1.07, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ובעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח. עונשו נגזר ביום 20.2.07 ל-5 חודשי מאסר בעבודות שירות, 12 חודשי פסילת רשיון נהיגה בפועל, קנס על סך 10,000 ש"ח ומאסר על תנאי.

2.                  המבקש הגיש ערעור על גזר הדין, שעניינו חומרת העונש על כל רכיביו, למעט העונשים המותנים (מאסר ופסילה).

3.                  בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע של כל רכיבי הענישה, למעט העונשים המותנים. עונש המאסר בעבודות שירות עוכב בהסכמת המשיבה (החלטה מיום 25.6.07) ובדיון שבפני צמצמה ב"כ המבקש את בקשתה לעיכוב הביצוע של עונש הפסילה בפועל של המבקש.

4.                  בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל, מן הראוי לתת את הדעת על העובדות הבאות:

א.    המבקש נפסל, על ידי בית משפט קמא ביום 16.8.06, מלהחזיק רשיון נהיגה, בגין העבירה בה הוא הורשע בשלב מאוחר יותר.

ב.     רשיונו הופקד.

ג.       עונש הפסילה בפועל נמשך עד יום 24.5.07 - מועד בו ניתן גזר הדין המשלים בנושא עבודות השירות, שאז, בהסכמת המשיבה, עוכב ביצוע גזר הדין לצורך הגשת ערעור - לרבות רכיב הפסילה.

ד.     ביום 24.5.07 הוחזר הרשיון למבקש.

ה.    מאז ועד היום  נוהג המבקש בכבישי הארץ.

ו.       ביום 21.6.07 הוגש ערעור על פסק הדין. עונש הפסילה עוכב עד לדיון בבקשה במעמד הצדדים, דיון שמתקיים בפני.

5.                  בערעור, בכל הנוגע לפסילה בפועל של רשיון הנהיגה, מלינה ב"כ המבקש על כך, שבית המשפט קמא לא ראה לנכון להורות על ניכוי התקופה בה היה המבקש פסול מלהחזיק רשיון נהיגה. בהגינותה, מציינת ב"כ המבקש, כי מאחר ועונש הפסילה בפועל הוטל במצטבר על כל פסילה אחרת ומאחר שהמבקש היה בפסילה בגין תיק קודם, על פי חישובה יש למנות את הפסילה בפועל מיום 13.10.06 ולא מיום גזר הדין.

לטענתה, בהתייחס לעיכוב הביצוע, אם יתקבל ערעורו של המבקש בנקודה זו ומנין הפסילה יחל מיום 13.10.06 ימצא מרשה מרצה למעלה מ-7 חודשים עונש פסילה בפועל - עד 24.5.07 (שאז עוכב הביצוע) נכון להיום, ולעת שמיעת הערעור ימצא כמי שריצה את מלא עונשו.

6.                  בתשובה, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה. לטענתה, אין לתקן טעות בטעות. הסכמתה לעיכוב הביצוע של עונש הפסילה בפועל היתה מתוך שיקול דעת מוטעה. הנטיה של בתי המשפט לא לעכב פסילת רשיון בפועל להבדיל מחודשי מאסר בפועל ובנסיבות החמורות של המקרה - מן הראוי לתקן את הטעות ולדחות את הבקשה.

7.                  לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נראה לי, כי יש לדחות את הבקשה.

8.                  בית המשפט קמא הצביע בגזר דינו על החומרה היתרה של העבירות בהן הורשע המבקש - נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח. אין לי אלא להסכים עמו.

9.                  בע"פ 6341/06 אודליה הר-אש נ' מדינת ישראל נדרש בית המשפט העליון לעיכוב ביצוע גזר הדין השולל רשיון נהיגה. בית המשפט קובע, שלהבדיל מעיכוב ביצוע של מאסר בפועל, נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי בריצוי מיידי של העונש לבין השיקולים התומכים בעיכוב ביצועו, נותר, ביתר שאת, לביצוע מיידי של העונש. בית המשפט מסביר, שכשמדובר בפסילת רשיון נהיגה ולא בפגיעה בחירותו של אדם, הפגיעה הצפויה בנאשם עקב חלוף תקופת הפסילה בטרם ישמע ערעורו קטנה לאין ערוך מזו שתגרם עקב חלוף תקופת המאסר קודם לשמיעת הערעור. מנגד, הפגיעה בציבור, אשר עשויה להיגרם עקב נהיגת רכב על ידי נהג שהוחלט לשלול את רשיונו, לפחות באותם מקרים בהם השלילה מוטלת על רקע הרשעה של נהיגה המסכנת את הציבור, עשויה להיות פגיעה קשה. 

בענייננו, נתפס המבקש נוהג שלושה שבועות לאחר שנפסל מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לשלושה חודשים עקב מקרה קודם, בו אף נדון לפסילה על תנאי. המבקש גם נתפס, כך גם עולה מהעובדות שנתבררו בבית משפט קמא, כשהוא מדבר תוך כדי נהיגה בטלפון סלולארי - מעשה מסוכן בפני עצמו (הגם שלא הוגש בענין זה כתב אישום כנגדו). על כך יש להוסיף את עברו התעבורתי המכביד של  המבקש, שלא הוכחש על ידי באת כוחו, הכולל 38 הרשעות קודמות שבחלקן הוטלו עליו פסילות בעבר.

רוצה לומר - חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועברו התעבורתי המכביד, כאמור, מטות את הכף לדחיית הבקשה.

10.              כל שנותר הוא לבחון את סיכויי הערעור. ב"כ המבקש הניחה בפני את ע.פ. 2295/02 סמניה נ' מדינת ישראל שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ומנגד הניח ב"כ המשיבה בפני רע"פ 465/05 הררי נ' מדינת ישראל, שניתן על ידי בית המשפט העליון.