החלטה בתיק בש 92134/05

בתאריך 23.6.2005 הצהירה ב"כ המבקשת בפני בימ"ש (כב' השופטת אוהד), ש "לאור עוצמת הראיות לגבי משיב 2, אנחנו נהיה מוכנים לשקול חלופת מעצר ובלבד שהמשיב 2 יציג חלופה הכוללת פיקוח. אם החלופה תהיה ראויה, נסכים לשחרורו למעצר בית. אין לנו התנגדות לשלוח את המשיב 2 לקבלת תסקיר."

בתאריך 19.7.2005 חזרה באת כוח המדינה על עמדתה "לאור עמדתנו הראשונית שלמעשה, אנחנו מסכימים לאור חולשת הראיות, לשחרור לחלופה. אנחנו ממשיכים בעמדתנו זו.

היתה חלופה אחת שנבדקה והיא לא הומלצה על ידי שירות המבחן. ההסכמה בשלב זה היא לשלוח את הנאשם זאב טננבאום לשירות המבחן, על מנת שיבדוק את החלופה שהיא אמו של המשיב.

בישיבה קודמת נבדק אביו והוא נמצא כלא כשיר להיות מפקח. לא ניתן היה להגיע לאימא. הוא אמור להיות אצלה במעצר בית חלקי ובכל זמן. בנוסף, גם הוא יהיה נתון לאזיק אלקטרוני על מנת שהנושא ייבדק מבחינתנו כתנאי מקדמי ששירות המבחן יבדוק את התנאי הזה בנוגע לנאשם.

אנו מבקשים בהסכמה לשלוח את הנאשם לתסקיר משלים, לבדוק את אימו כאופציה מפקחת עליו, ובנוסף, לבחון את האופציה של נתינתו של המשיב באזיק אלקטרוני. ההסכמה שלנו היא לאחר תסקיר."

בית המשפט (כב' השופטת פלפל) החליט ש "לאור הסכמת הצדדים, אני נותנת להסכמה זו תוקף של החלטה.", והורה על קבלת תסקיר מעצר.

בתאריך 31.7.2005 התקים דיון בעניינו של משיב 2 (כב' השופטת שרון), לאור העובדה שלא הגיע תסקיר נדחה הדיון ליום 14.8.2005 כאשר בית המשפט כותב בהחלטתו "בהסכמת הצדדים, ניתנת אורכה אחרונה למשיב להמציא ערובה מתאימה. לצורך כך, יוגש תסקיר משלים כאשר שירות המבחן ייפגש עם אמו שהוסבר לה שאם לא תתייצב בשירות המבחן, לא ניתן יהיה לשקול חלופת מעצר."

בתאריך 14.8.2005 התקיים דיון בפני כשלישיבה זו הגיע תסקיר מעצר בו נכתב, כי בני המשפחה, אמו ואחותו של המשיב דאגו לקיומו של קו טלפון נוסף, שאינו מחובר לרשת האינטרנט ואשר יוכל לשמש לצורכי האזיק האלקטרוני. זאת על מנת לסייע לזאב להשתחרר ממעצר ולחזור לבית המשפחה.

יחד עם זאת, מעלה התסקיר את התרשמותו מהמשיב ומבני משפחתו, כך:

"אנו מתרשמים כי קיימת התגייסות של בני המשפחה לסייע לזאב להשתחרר ממעצר, לאור התרשמותנו מזאב ומבני המשפחה, אנו ספקניים לגבי יכולתו להתמיד ולשמור על המגבלות הכרוכות באזיקה אלקטרונית, ויכולתם של בני המשפחה לסייע לו בכך."

לאור האמור בתסקיר, התנגדה ב"כ המבקשת לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר, בנמקה התנגדותה בכך שהמשיב מסוכן לציבור וצריך שהגורמים המפקחים עליו יהיו מהימנים ואפקטיביים, לא רק כדי שיוכלו לדווח על הפרה לאחר שהתרחשה, אלא כדי שיוכלו למנוע אותה. ולכן, ביקשה להורות על מעצרו, או שתומצא חלופה הולמת לשחרורו.

לצורך כך, אף התיחסה לקיומן של ראיות לכאורה, על החולשה שבהן. כך גם עשה ב"כ המשיב שטען שבשל חולשתן של הראיות, גם אליבא דעמדת המשיבה יש לשחרר המשיב לחלופת המעצר המוצעת, חרף הסתייגות שירות המבחן ממסוגלות אמו לפקח על תנאי אותו מעצר וספקנותם באשר ליכולתו של המשיב לעמוד במעצר זה.

לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, כי חרף האמור בתסקיר המעצר האחרון והתנגדותה של ב"כ המבקשת לשחרורו של המשיב, יש מקום להורות על שחרורו של המשיב וזאת בהתחשב בנימוקים הבאים:

א.                  חולשת הראיות הקיימות נגד המשיב.

ב.                  המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלא, באזיק האלקטרוני כאשר כל הפרה של תנאי מעצר הבית מדווחת בזמן אמת.

ג.                    הוספת מפקחים כדי שיפקחו על קיומם של תנאי מעצר הבית. הכל, בנוסף לקיומו של אזיק אלקטרוני, אין בה כדי לשרת כל מטרה שהאזיק האלקטרוני אינו ממלא אחריה.

משכך, וחרף הספקנות שמגלה אפוא שירות המבחן באשר למסוגלותה של האם לפקח (כמפקח נוספת על האזיק האלקטרוני), על תנאי מעצר הבית שבו אמור להימצא המשיב, נראה כי יש מקום להיעתר לבקשה לשחרורו לחלופת מעצר בתנאי אזיקה אלקטרונית, ולהסתפק ככל שניתן בפיקוחה של אמו.