החלטה בתיק בש 92102/07

1.         בפניי ערר שהוגש מטעם העוררים, אזרזר מרדכי (להלן: "עורר 1") ורפאל ווקנין (להלן: "עורר 2"), על החלטתו של כב' השופט אורן שוורץ (ב"ש 3569/07, שלום ראשל"צ).

            נגד העוררים ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של גניבה, השגת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד. בכתב האישום נטען כי בתאריך 11.5.2007, בין השעות 15:20 ל-19:00, ברחוב שייקה דן בראשל"צ, השיגו הנאשמים גבול בכך שנכנסו לשטח מפעל "מעדני מיקי", לאחר שקפצו מעל החומה המקיפה את המפעל, וזאת ללא רשות הבעלים ובכדי לבצע עבירה. עוד נטען, כי הנאשמים, והעוררים בתוכם, גנבו זויות נירוסטה מחצר המפעל. כמו כן גנבו שולחנות, עגלות, סיר "וחלקי בוחשים של סיר", חפצים מנירוסטה שהיו מונחים על גג המפעל.

            בכתב האישום צויין כי הנאשמים הוציאו את הטובין מבעד לחומה, העמיסו אותם על שני רכבים שאחד מהם שייך לעורר 2, והתכוונו לעזוב את המקום כשברשותם הטובין.

            שווי הרכוש שנגנב עומד על כ-100,000 ש"ח, כך נטען בכתב האישום.

            הנאשמים נתפסו בכף והרכוש הוחזר לבעליו.

            בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על השמתם של הנאשמים במעצר בית עד לתום ההליכים במשפטם.

            בבקשה פורטו הראיות המבססות את אשמתם של הנאשמים, כאשר בעיקרו של דבר מדובר בראיות נסיבתיות המתבססות על כלל "החזקה התכופה". כמו כן, פירטה הבקשה את עברם הפלילי של המשיב וככל שמדובר בעורר 1, צויין כי הוא ריצה 3 שנות מאסר בגין ביצוע עבירות אלימות, וכן 9 חודשי מאסר נוספים בגין ביצוע עבירות סמים.

            לגבי עורר 2 נטען, כי הוא ריצה עונשי מאסר בפועל והחל את דרכו העבריינית בגיל 18. בעברו נרשמו הרשעות בעבירות של תקיפה, גניבה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד והעלבת עובד ציבור. בעניינו של עורר זה תלויים ועומדים שני הליכים פליליים, כאשר בשני המקרים מדובר בגניבת מתכות.

            עילת המעצר מתבססת על מסוכנותם של הנאשמים ועל עברם הפלילי, כמו גם על העובדה כי מדובר בעבירה שבוצעה בצוותא חדא ע"י ארבעה עבריינים.

            לפיכך התבקש בית המשפט להורות על החזקתם של הנאשמים במעצר בית עד לתום ההליכים בעניינם.

            בהחלטתו קבע כב' השופט אורן שוורץ, כי הגם שאין ראיה המצביעה באופן ישיר על הנאשמים כמי שהיו במפעל ונטלו את חפצי המתכת, הרי שמדובר בראיות נסיבתיות המובילות למסקנה זו, במידת הוודאות הדרושה בהליכי המעצר. הנסיבות מקימות את החזקה הידועה בשם "חזקה התכופה", לפיה אדם שברשותו מצויים חפצים שנגנבו או נשדדו זמן קצר לאחר מעשה הגניבה או השוד, חזקה היא כי הוא מעורב בביצוע העבירה. חזקה זו מטילה על הנאשם את הנטל להסביר את מקור החפצים שנמצאו אצלו, ובהעדר הסבר סביר, ניתן להרשיעו בביצוע העבירה. במקרה דנן, נתפסו הנאשמים זמן קצר לאחר ביצוע הגניבה מהמפעל כשברשותם החפצים הגנובים. ההסבר שניתן על ידם הוגדר על ידי בית המשפט כ "גרסה לעת מצוא, אשר תואמה מבעוד מועד". גרסה בלתי אמינה זו, לא רק שאינה מפריכה את "חזקת התכיפות", אלא אף מחזקת אותה - כך לגישת בית המשפט דלמטה. לפיכך, נקבע כי ישנן ראיות מספיקות להוכחת האשמות המיוחסות לנאשמים.

            אשר לעילת המעצר צויין, בהסתמך על בש"פ 5578/98 רוסלן נ' מ"י, פ"ד נב(4) 268, כי גם עבירות רכוש מקימות עילת מעצר, כאשר אלה מתבצעות "באורח שיטתי, או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים". עוד הודגש בהחלטה כי לעבירה שעניינה גניבת מתכות אופי מיוחד ומחמיר, ולצד זאת יש לתת הדעת גם לאופן הביצוע בצוותא ולעברם הפלילי העשיר של מרבית הנאשמים. לאור האמור, סבר בית המשפט דלמטה כי קמה עילה מוצקה למעצרם של הנאשמים מחמת החשש לסיכון שלום הציבור.

לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המאשימה והורה על החזקתם במעצר בית מלא.

2.         בערר שהוגש מטעמו של עורר 1 נטען, כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לנאשמים. מדובר בראיות קלושות שאינן מצביעות, באורח חד משמעי, על כי הנאשמים היו מעורבים בגניבת המתכות במפעל.

            לעניין עילת המעצר, טען ב"כ העורר כי למרשו עבר פלילי נושן, מתחילת שנות ה-90, ושאינו נוגע לעבירות רכוש. לפיכך, אין בעבר זה כדי לבסס את עילת המעצר. לכאורה, מדובר בעבירת רכוש יחידה ללא כל תכנון או ביצוע מתוחכם, ומכל מקום אין כל ראיה כי מדובר ברכוש ששוויו כ-100,000 ש"ח. בנסיבות אלה סבור ב"כ העורר, כי אין כל עילה לעצור את מרשו או להשימו במעצר בית. עו"ד גור טען כי לעורר ארבעה ילדים, מתוכם שניים חולים במחלות כרוניות, והעובדה כי אינו יכול לעזוב את ביתו לצורך עבודה, מכבידה עליו עד מאוד, שכן העורר הינו פושט רגל ועמוס בחובות המסתכמים בכ-400,000 ש"ח. אם לא ישלם העורר את התשלומים הנובעים מחובותיו, עלול הוא להכלא מאחורי סורג ובריח. לפיכך, נתבקשתי לקבוע כי אין עילת מעצר, וכפועל יוצא מכך לבטל את ההחלטה על השמתו של העורר במעצר בית. לחילופין, עתר ב"כ העורר לאפשר את יציאתו של העורר לעבודה בשעות היום.

            ב"כ עורר 2 טען, אף הוא, כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה, שכן לא נעשה זיהוי ראוי של הרכוש הגנוב ואין כל וודאות כי מדובר ברכוש שנגנב ממפעל "מעדני מיקי". אין לשלול את גרסתם של הנאשמים כי רכשו את החפצים מסוחר כלשהו תמורת 1,000 ש"ח והמצאותם בסמוך למפעל מוסברת ברצונם לתדלק את רכביהם באותו אזור. עוד נטען כי במצלמת האבטחה במקום נצפו חמישה עבריינים, בעוד שבמקרה דנן נעצרו ארבעה נאשמים בלבד. הרכבים אשר צולמו באותה מצלמה אינם בהכרח רכביהם של הנאשמים.

            הסנגור גם חלק על הערכת השווי של הרכוש הגנוב, אשר הוערך ע"י בעלי המפעל בכ-100,000 ש"ח. לטענת עו"ד צלניקר, לא הוצגו מסמכים כלשהם התומכים בטענה זו ובשל מה שהוגדר על ידו כחוסר אחריות מצד המשטרה, הוחזר הרכוש לבעלי המפעל, מבלי שהוכח כי אכן מדובר ברכושם הגנוב. הסנגור גם הצביע על מה שכונה על ידו כ "מחדלי חקירה", דבר אשר יש בו כדי לכרסם משמעותית במשקל הראיות שבתיק.

            אשר לעילת המעצר נטען, כי מדובר באירוע נעדר כל תחכום או תכנון מוקדם, ואין בפנינו מעשי גניבה המבוצעים באורח שיטתי או בהיקף ניכר. לפיכך, כך סבור ב"כ עורר 2, אין תחולה להלכת רוסלן.

            לגבי עברו הפלילי של העורר נטען, כי מדובר בשתי הרשעות נושנות בעבירות רכוש, דבר שאינו מלמד על אופיו העברייני. אשר לשני כתבי אישום התלויים ועומדים נגדו נטען כי מדובר בנטילה של מזגנים שהופקרו.