החלטה בתיק בש 92066/08

1. בפני בקשה למעצרם של חמשת המשיבים עד תום ההליכים כנגדם, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1966 (להלן: " החוק").

2. כנגד המשיב 1 - אלכסנדר זיימן (להלן: " אלכסנדר") הוגש כתב אישום המייחס לו שני מקרים של סחר בבני אדם - עבירה לפי סעיף 377(א)(5) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), שני מקרים של סרסרות למעשי זנות - עבירה לפי סעיף 199(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין; שני מקרים של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות - עבירה לפי סעיף 376ב(א) וסעיף 29 לחוק העונשין; שני מקרים של קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(4) לחוק העונשין; ושני מקרים של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 202, 203(א) וסעיף 29 לחוק העונשין.

3. כנגד המשיב 2 - משיח חחיאשוילי (להלן: " משיח") הוגש כתב אישום המייחס לו את כל האישומים שיוחסו למשיב 1.

4. כנגד המשיבה 3 - מרינה חחיאשוילי (להלן: " מרינה") הוגש כתב אישום המייחס לה את כל האישומים שיוחסו למשיבים 1 ו-2.

5. כנגד משיב 4 - בני מירל מירילשוילי (להלן: " בני") וכנגד משיב 5 - בנימין בן נעים (להלן: " בנימין") הוגש כתב אישום המייחס להם את כל האישומים שיוחסו למשיבים 1-3 וכן מייחס להם שני מקרים של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות - לפי סעיף 202 וסעיף 29 לחוק העונשין.

תשתית ראייתית

6. התביעה העבירה לרשותי את כל חומר החקירה המורכב מחמישה קלסרים הכוללים בין היתר תמלילי האזנות סתר שבוצעו למשיח, פלטי שיחות של המשיבים השונים, דו"חות ועימותים שנעשו בין המשיבים לבין המתלוננות, וחומר נוסף.

אומר מייד כי לעניות דעתי לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הוכחת הסחר בהתאם לסעיף 377 לחוק העונשין כנגד מי מהמשיבים, ואבאר.

יסודות עבירת הסחר הוגדרו זה מכבר. כך למשל בע"פ 10545/04, 9510/04, 9905/04, 10752/04 מדינת ישראל נ' פליקס אלדנקו ו-3 נוספים (לא פורסם) נקבע:

"נמצאנו למדים כי יורשע אדם בעבירת סחר אם היה מעורב בטרנסאקציה שבעטיה קיבל לידו או העביר לאחר בתמורה "זכות רכושית" כלשהי, בגופו של מושא עסקה, בן או בת אנוש, לשם העסקתו בזנות. התמורה יכולה שתהיה מגולמת בכסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה כלשהי בעבור הזכויות הנרכשות"(שם, בעמ' 8) .

            וכיצד תילמד "רכישת הזכויות"?

"ניתן להסיק "רכישת זכויות" בגופו של אדם בתמורה על ידי ראיות נסיבתיות מצטברות, באופן המגבש מסקנה חד משמעית. בין אלה יהיו בדיקת אשה או סקירת גופה לבחינת התאמתה לזנות כמו היתה חפץ מיטלטל; פיקוח ושליטה על תנועותיה ומעשיה ועל הספק עבודתה והכנסותיה. כן ניתן ללמוד על קניית זכות רכושית בגופה של אישה מאמירות שונות של נאשם, מהן משתמע כי רכש בגוף האישה זכות רכושית, וכן מהפרקטיקה הנוהגת בקרב עברייני הסחר לפיה בתחילת דרכה עובדת האישה בזנות ללא תמורה עד "שתחזיר" את הוצאות רכישתה והבאתה לארץ"(שם, עמ' 9, וכן ראה ע"פ 3213/03 בן דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 543; ע"פ 10960/03 חסון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 1609/03 ולדימיר בוריסוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 55, 63).

7. דומני כי לא אטעה אם אקבע כי בענין אשר בפני לא הוכחו היסודות האמורים. לא הובאה כל ראיה המתייחסת "לרכישתן" של מי מהמתלוננות, לא הובאה כל ראיה לבדיקת התאמתן של המתלוננות לעסוק בזנות בדרך כלשהי על ידי מי מהמשיבים או על ידי אחרים, לא הובאה כל ראיה לביצוע תשלום כלשהו למאן דהוא תמורת הבאתן של המתלוננות לארץ, אף אחת מהמתלוננות לא אולצה לקיים יחסי מין ללא קבלת תמורה או בתמורה להוצאות הבאתן לישראל, ולא הובאה כל ראיה שניתן להסיק ממנה קיומו של פיקוח או שליטה על תנועותיהן של המתלוננות ו/או היקף עבודתן. נהפוך הוא, המתלוננות העידו במשטרת ישראל כי שמעו בחו"ל על האפשרות לבוא לישראל ולעבוד בזנות מאשה בשם "לנה", ושוכנעו על ידה לעשות כן. שתי המתלוננות הסבירו את החלטתן לבוא לישראל ולעסוק בזנות במצוקה הכספית וכן במצוקות אחרות בהן היו שרויות, ואם ניתן להעריך בשלב זה את זהות הגורם המשדל אשר שידל לכאורה את המתלוננות לבוא לישראל ולעסוק בזנות, הרי זו אותה לנה, שעל פי הבנתי חיה בחו"ל ואיננה נאשמת בתיק זה. לא זו אף זו, לא מצאתי בחומר הראיות קיומו של קשר עסקי או אחר בין מי מהנאשמים לבין לנה. אמנם ניתן להסיק לכאורה קיומו של קשר כזה, שכן בעקבות שידולה של לנה נוצר בסופו של דבר הקשר בין המתלוננות לבין הנאשמים, אולם, כפי שציינתי, לא ראיתי בחומר הראיות ראיה פוזיטיבית המצביעה על קשר כזה.

באשר להתנהלותן היומיומית של המתלוננות יו' ויא' - מתברר ששתיהן נהנו מחופש מלא ואיש לא פיקח עליהן ועל תנועותיהן, ולא שלט בחייהן. ודוק: שתי המתלוננות הבהירו בהודעותיהן ובעימותים שנערכו, שנהגו לדווח למשיבים 1 ו-2 (אלכסנדר ומשיח) על יציאתן מהבית בו התגוררו, אלא שהתבקשו לעשות כן כדי שלא יתאמו להן "פגישה" עם לקוח בשעה שאינן בבית (עדות יא מיום 10.09.08 עמ' 1 ש' 8). עוד עולה מעדות יא כי היא וחברותיה היו חופשיות ללכת "לחנות או לים" (שם, ש' 9) ואיש לא מנע זאת מהן, והדברים עולים בקנה אחד עם דברי המשיב 2 - משיח - בחקירתו מיום 11.09.08 עמ' 1 ש' 13-14, שם סיפר כי נהג לקחת את הבנות "לגניקולוג, ולסופר לקנות אוכל, לקנות בגדים או לקחת אותן לים או לסופרלנד".

מהעדויות עולה כי הן המשיבים והן המתלוננות התייחסו לעבודת המתלוננות בזנות כמקום עבודה רגיל ונורמטיבי לכל דבר וענין, ומשכך, אך טבעי הוא כי מעסיקיהן הלכאוריים - המשיבים 1 ו-2 - כעסו עליהן כשלא יכלו או לא רצו לעבוד, הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן הן. מחומר החקירה אשר בפני עולה למשל כי ליו' היו שני מכשירי טלפון סלולריים משלה (חקירת יו' מיום 10.09.08 עמ' 2 ש' 51), יא' עשתה פירסינג בטבור (חקירת יא' מיום 09.09.08 עמ' 2 ש' 41), מפתחות הדירה בה התגוררו הבנות היו ברשותן ובחזקתן בלבד (חקירת יא' מיום 10.09.08 עמ' 4 ש' 96-97), דרכוניהן היו בידיהן ואף נאמר להן לשאת אותם עימן בכל עת (עדות יא' מיום 10.09.08 עמ' 3 ש' 50-51), ליא' היה מכשיר טלפון סלולרי משלה (שם, עמ' 2 ש' 24-25) ואף היו לקוחות שנהגו להתקשר אליה ישירות (שם), יא' נחה ונמנעה מעבודה בזמן המחזור החודשי (תמליל העימות שנערך בין המשיב 2 - משיח - לבין המתלוננות), המתלוננות נהגו להזמין ולנסוע במוניות (תמלול העימות בין המשיב 2 - משיח - לבין יו'), הן היו חופשיות לצאת לקניות, למספרה וכו' (שם), יו' אישרה כי לא הופעלה כלפיהן אלימות מכל סוג שהוא (שם), המתלוננות סירבו לנסוע במכוניתו של משיב 2 - משיח - כי לא היה מזגן במכונית (תמלול העימות בין הנאשמים 1 ו-2). מהאמור עולה כי אין כל ספק באשר לעצמאותן המלאה של המתלוננות, וזאת בכפוף להתחייבויותיהן לעסוק בזנות ולחלוק את שכרן עם אחרים. אלמנט נוסף המדגיש את עצמאותן המלאה של המתלוננות ואת העובדה שלא זוהו בשום דרך כנכס של מי מהנאשמים, היא העובדה שהמתלוננות עצמן היו גובות את האתנן מלקוחותיהן, והחזיקו את כספי האתנן ב"קופה" בדירתן, ניכו מהאתנן את חלקן על פי המוסכם, ואת יתרת הכסף נהגו לשים במעטפות - תוך פירוט בכתב של אופן חלוקת הכסף - ולמוסרו למשיב 2 אשר נהג להגיע לדירה כדי לקבל את הכסף (חקירת יא' מיום 10.09.08 עמ' 4; תמליל העימות בין המשיב 2 - משיח - והמתלוננות). יא' אף הסבירה בעימות שנערך בינה לבין המשיב 2 את שיטת מעטפות הכסף, שיטה שהוסברה לה על ידי משיב 2, ובעימות אשר נערך בין יו' לבין הנאשמת 3 - מרינה - פירטה גם יו' כיצד היא הפחיתה את שכרה מהאתנן שקיבלה, וכיצד הכניסה את יתרת הכסף למעטפות ומסרה אותן למשיב 2, ובעימות שנערך בין המתלוננות לבין משיב 5 הסבירה יו' את אופן חלוקת האתנן בינה לבין האחרים, הכל על פי הנחיות המשיב 2.

חומר החקירה אשר הוצג בפני כולל מסמך "סודי ביותר" שנערך על ידי משטרת ישראל, ממנו עולה כי מחבר המסמך התרשם ש "לא עולה כי קיימת עבירת אלימות או אונס כלפי מי מהבנות (יחסי עבודה סבירים בהחלט)", ומתמלול שיחות הטלפון עולה כי כשביקשו המשיבים 1 או 2 להגיע לדירת המתלוננות, הם נהגו להתקשר אליהן טלפונית ולבקש מהן לפתוח להם את הדלת (למשל שיחה 638). משיחה שנערכה בין המשיבים 2 ו-5 (שיחה 615) עולה עצמאותה של יא' באשר לבחירת לקוחותיה, ואפשרותה לדחות לקוחות שהוצעו לה על ידי המשיב 2, כמו גם משיחה שנערכה בין יא' לבין המשיב 2 - שיחה 358. משיחה 87 עולה כי משיב 5 ביקש כנראה מהמשיב 2 לשלוח את אחת המתלוננות ללקוח, אולם משיח הודיע לו כי היא ישנה, ובשיחה נוספת (817) עולה כי המשיב 2 נשמע חסר אונים בהתייחס לעצמאות ולסרבנות שהפגינה יו'. בשיחה 830 נשמע המשיב 2 שואל את יא' האם היא "רוצה" עבודה - לקוח המוצע על ידי המשיב 5, ובשיחה בין דני לבין משיב 2, מסיח המשיב 2 את לבו ומתנה את "הצרות" שעושות לו המתלוננות, כמו גם בשיחה 972 שנערכה בין המשיבים 2 ו-5.

המסקנה מכל האמור הינה כי לכאורה אין בחומר הראיות שהוצג בפני תשתית ראייתית להרשעת מי מהנאשמים בעבירת הסחר שיוחסה להם בכתב האישום.

8. מטבע הדברים, עבירת הסחר הינה העבירה החמורה ביותר במדרג העבירות מסוג זה, ומיותר לציין שאילו מצאתי תשתית ראייתית, ולו דלה, להרשעת מי מהנאשמים בעבירה זו, הייתי מורה מייד על מעצרם עד תום ההליכים כנגדם, אולם, משלא מצאתי תשתית ראייתית כזאת כאמור, יש לדון בקיומה או אי קיומה של תשתית ראייתית בהתייחס לעבירות האחרות המיוחסות למשיבים.

9. למשיבים מיוחסות גם עבירות של סרסרות למעשי זנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, קשר לפשע והבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות.

באשר לעבירת הסרסרות - בפרשת אלדנקו מאזכר בית המשפט את דברי כב' השופט חשין בהתייחסו לסרסרות: