החלטה בתיק בש 9193/07

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא ש' פיינברג) בב"ש 2155/07, לפיה נדחתה בקשת העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. (שלום ירושלים) 1685/07, והוא שוחרר בתנאי מגבילים.

טענות העוררת

1.         מדובר באישום בו  מיוחסות למשיב עבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות. אין סתירה בנושא הסוודר  שכן כפי שרואים בתמונה וכן בעת הדיון כאן רקע הסוודר אמנם כהה, אולם יש בו פסים בצבע בז'. אשר לצילומים, בסופו של יום אינם בנמצא לזמן הרלוונטי.

ב"כ המשיב הסכים שיש ראיות לכאורה, ולפיכך היה מקום לקבל הבקשה לאור המסוכנות הנובעת מהעובדות המתוארות.

טיעוני המשיב

2.         החוקר עצמו אמר שהסוודר הוא בצבע בז'. המזכר שהוצג בדבר צילום האירוע מתייחס לשעה אחרת. השוטר מציין שהיו שוטרים נוספים אולם הם לא כתבו זכ"ד, ואפילו השוטר שעצר את המשיב לא מסר הודעה במשטרה. מדובר בבחור נורמטיבי ללא עבר פלילי. הוריו מתחייבים לשמור עליו, ולהרחיקו מאזור הר הבית.

דיון

עובדות כתב האישום

3.          ביום 5.2.07 או בסמוך לכך, החלו עבודות שיפוצים בשער המוגרבים, המוביל למתחם הר הבית בירושלים (להלן: עבודות השיפוצים).

עם תחילת עבודות השיפוצים ובעטיין, החלו התפרעויות המוניות ואלימות במהלכן התעמתו המתפרעים עם כוחות הביטחון ויידו לעברם אבנים, לבנים ובקבוקים (להלן: ההתפרעויות).

ביום 9.2.07, סמוך לשעה 10.00, בדרך שכם בירושלים, השתתף הנאשם [המשיב דכאן -י.ש] באחת ההתפרעויות ובהמלכה יידה אבנים, יחד עם אחרים, לעבר שוטרים ששהו במקום.

במעשיו המתוארים לעיל השתתף הנאשם בהתקהלות אסורה שהתחילו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, וכן ניסה, בצוותא יחד עם יותר משלושה אנשים ובהיותו מזוין באבן, לתקוף שוטר שמילא תפקידו כחוק וזאת כדי להכשילו או למנוע ממנו מלבצע את תפקידו.

בגין מעשים אלה מיוחסות למשיב העבירות הבאות:

(1)        ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274 (1), (2) ו- (3), בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק).

(2)        התפרעות  - עבירה לפי סעיף 152 לחוק.

החלטת בית המשפט קמא

4.         בית המשפט קמא היה ער לקיום עילת מסוכנות ואף ציטט מתוך דברי כב' השופט מ' חשין בבש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' מוחמד חאמד פ"ד נד(4), 729, בציינו:

" יידעו צעירים בישראל, צעירים ומבוגרים כאחד, כי היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ובהיותו כך מסוכן, צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי-יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה. אכן, אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת- מכון מרים הוא אבן על איש אשר החברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תיסכון למונעו מעשות שוב מעשה שעשה". (שם, 732).

ואולם בית המשפט קמא מציין כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה לנושא קיומן של ראיות לכאורה.