החלטה בתיק בש 91776/07

1.         בפניי ערר שהוגש על החלטת  בית-משפט השלום בתל-אביב מיום 16.04.2007 , מפי כב' השופט יצחק יצחק בת.פ 1302/06. העורר, שהינו מנכ"ל עמותת הפורום למען עתיד ילדינו, מבקש להפוך את החלטת בית המשפט קמא למנות לו סניגור מן הסניגוריה הציבורית מכוח סעיף 15(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן- חוק סדר הדין הפלילי).

2.         ההחלטה התבססה על בקשת המדינה למנות לעורר סניגור, וזאת בשל חוו"ד מטעם הפסיכיאטר המחוזי שניתנה ביום 12.01.2006 בה נטען כי קיים "חשד סביר למצב פסיכוטי". בנוסף התייחס כב' השופט יצחק להתנהלותו של העורר בדיונים עצמם.

3.         העורר טוען כי אין הוא מעוניין בייצוג על ידי סניגור ציבורי וכי ברצונו לייצג את עצמו בהליך הפלילי המתנהל נגדו. לדבריו, הוא אינו נמצא במצב פסיכוטי ולכן מסוגל לעשות כן בעצמו. לטענתו מינוי סניגור ציבורי נועד להקשות עליו להוציא את הצדק אל האור.

4.         סעיף 15(א) (3)-(1) לחוק סדר הדין הפלילי מונה את המקרים בהם מוטלת על בית המשפט חובה למנות לנאשם סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית, וזאת כדי להבטיח ניהול הליך תקין ושמירה על זכויות הנאשם. ס"ק (3) מטיל חובת מינוי כזו כאשר קיים חשש כי הנאשם סובל ממחלת נפש. מנוסחו של סעיף (15)(א) כולו ניתן ללמוד כי חובת המינוי חלה גם כאשר הנאשם מודיע כי אינו מעוניין בכך (ראו ע"פ 7335/05 הסניגוריה הציבורית מחוז נצרת נ' מ"י; הוצאת נבו, עמ' 6 (להלן- פ"ד הסניגוריה הציבורית)).

עם זאת, הוראת סעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשרת לבית המשפט להימנע ממינוי סניגור כאשר הנאשם אינו משתף פעולה עם סניגורו ונראה כי החלפתו באחר לא תועיל. הדבר יתאפשר במקרים חריגים בלבד, משום שהעדר ייצוג פוגע בנאשם שאינו "דובר השפה המשפטית". בית המשפט יוותר על מינוי סניגור רק במקרים בהם הנאשם סירב לשתף פעולה באופן שיטתי עם כל סניגור שמונה לו. במקרים אלו בית המשפט ינסה לשכנע את הנאשם להיעזר בסניגור, שיגן על האינטרסים שלו, ומשיתקל בסירוב עיקש מצד הנאשם, יתיר לו לייצג את עצמו (פ"ד הסניגוריה הציבורית לעיל, ע"פ 5889/01 נחום נ' מ"י; פ"ד נט (5), 817).

לאור סרובו של הנאשם יש מקום לנסות ולמנות סניגור אחר, כפי שנאמר על ידי ביהמ"ש  בע"פ 2535/98 מחמד מנדורי נ' מדינת ישראל הוצאת נבו(להלן- פ"ד מנדורי):

            "בנסיבות אלה, ביהמ"ש המחוזי לא צריך היה להסתפק בסירובו של המערער אלא היה על ביהמ"ש להעמיד לרשות המערער סניגור. נסיון החיים מלמד כי המערער היה מתרצה, לו היה מתמנה סניגור ליצגו."

5.         במקרה דנן, העורר הביע את רצונו שלא להיות מיוצג במספר הזדמנויות שונות. עם זאת, אני סבורה כי כאשר מדובר במקרה בו קיימת חובת מינוי סניגור על פי חוק, אין להסתפק בסירוב  העורר, שכן הוא עשוי להתרצות ולהסתייע בסניגור לשם הניהול התקין של משפטו (פ"ד מנדורי לעיל). אומנם העורר הביע בפני סרובו לשתף פעולה עם הסניגורית שמונתה, אך מהחלטת בימ"ש קמא עולה כי ביהמ"ש התרשם שהעורר לא יוכל לנהל את הגנתו בעצמו כראוי והדבר מחייב מינוי סניגור.

זאת ועוד, מדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי עליו אין ערעור:

"כלל הוא, כי למעט חרגים שבחריגים אין ערעור על החלטת ביניים בהליכים פליליים ומקומן הראוי של טענות לענין החלטות ביניים בהליך פלילי הוא להתברר בגדרו של ערערו על פסה"ד"

(בג"ץ 5321/05 יצחק זוזיאשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ופסקי הדין המצוטטים שם).

פסה"ד אליו הפנה המערער (פ"ד הסניגוריה הציבורית),  ממנו ביקש ללמד כי ניתן לערער על החלטת ביניים, אינו מהווה אסמכתא לכך, שכן ביהמ"ש ציין במפורש בפסה"ד הנ"ל כי אינו מתייחס כלל לשאלה של ערעור על החלטת ביניים שכן הענין לא הועלה על ידי הצדדים.

 6.        לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

אני מציעה לנאשם לנסות לקבל את המלצת ביהמ"ש, ולהיעזר בסניגור שימונה לו שכן כך יוכל להבטיח את הטיפול היעיל והמקצועי ביותר בעניינו.

ניתנה היום, 12 ליוני 2007 בלשכתי, שלא במעמד הצדדים.

המזכירות תעביר לצדדים בדואר העתק מהחלטה זו.

                                      ___________________

  רות לבהר- שרון, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: