החלטה בתיק בש 91709/07

לפני בקשה לפסילת רישיון נהיגת המשיב, עד תום ההליכים לפי סעיף 46 ו-47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

במסגרת בקשה זו,  העלה ב"כ המשיבה טענה מקדמית, לפיה על ביהמ"ש להורות על ביטול כתב האישום ,מאחר ולא קוימו הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ"), ובכך נפגעה זכותו של המשיב לפנות למבקשת, בבקשה להימנע מהגשת כתב האישום.

העובדות הצריכות לעניין-

כתב האישום מייחס למשיבה עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

כעולה מעובדות כתב האישום- 

בתאריך 05.02.07 בשעה 13:45 לערך או בסמוך לכך, נהגה המשיבה ברכב משא אחוד , ברחוב קפלן בפתח תקווה, מכיוון דרום לכיוון צפון בנתיב הימני.

לאחר שחלפה המשיבה על פני מעבר החצייה, מרחק של כ-7.8 מטרים, עצרה המשיבה את הג'יפ והחלה בנסיעה לאחור, נגד כיוון התנועה, וזאת על מנת לקנות דבר מה בקיוסק סמוך, הנמצא במרחק של כ-22 מטרים לפני מקום העצירה.

אותה עת, חצתה פולה פאולינה לריאה (להלן "המנוחה") בהליכה את  הכביש במעבר החצייה משמאל לימין כיוון נסיעת המשיבה.

המנוחה הספיקה לחצות מרחק של  למעלה משני נתיבים, כ- 7.5 מטרים, והגיע לכאמצעו של הנתיב הימני.

תוך כדי נסיעתה לאחור פגעה המשיבה במנוחה עם חלקו האחורי של הג'יפ בכאמצעו של הנתיב הימני, על מעבר החצייה.

כתוצאה מהתאונה, נפגעה המנוחה, באופן קשה, כך, שנגרמה לה פגיעה רב מערכתית בחזה שמאל, יד שמאל וחבלה קשה בראש. המנוחה פונתה לבית החולים ולאחר כ-13 שעות נפטרה מפצעיה.

רישיונה של המשיבה נפסל פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה מוסמך, החל מיום 06.02.07 וזאת לתקופה של 90 יום המסתיימות ביום 06.05.07.

כתב האישום יחד עם הבקשה לפסילה עד תום הליכים, הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על פי החותמת המצוייה על פני הבקשה לפסילה עד תום ההליכים ביום 03.05.07. קרי, 3 ימים לפני תום מועד תקופת הפסילה המנהלית.

הבקשה נקבעה לדיון ביום 17.05.2007.

לטענת ב"כ המשיבה-

יש למחוק את כתב האישום, משום שלא נערך שימוע למשיבה כאמור בהוראת סעיף 60 א לחסד"פ.

בהתאם לאמור בתיקון החוק מיום 01.01.2005-  מתוך חובת ההודעה נגזרת חובת השימוע, (על פי האמור בסעיף 60א(ד)).

זכות השימוע הינה זכות יסוד, מדברי ההסבר לחוק סדר הדין הפלילי, הטיל המחוקק חובה על רשויות התביעה , לאפשר לחשוד זכות שימוע טרם הגשת כתב אישום בעניינו.

לטענת ב"כ המשיבה, הנחת היסוד העולה מהפסיקה היא כי לא ניתן לרפא הפגם של אי עריכת שימוע בטרם הגשת כתב אישום , גם בתואנה שניתן לקיים את השימוע לאחר הגשת כתבי האישום, והנסיבות מפורטות בפס"ד פולנסקי, תפ"ח 1138/05 מדינת ישראל נ' ערד , ו- ת.פ. (מחוזי ב"ש) 4785/06 מדינת ישראל נ' ראיד - לפיו אי קיום השימוע הינו פגיעה בזכות מהותית ואינו פגם טכני.

לטענת ב"כ המבקשת- 

במקרה דנן, להבדיל ממקרים אחרים, ישנה החלטה מפורשת, כתובה, שניתנה על ידי פרקליט המחוז- על פי הסמכות שניתנה לו בחקיקה ראשית, לא להודיע לחשודה על חומר החקירה שהועבר אליו, פועל יוצא מכך, אי הענקת זכות השימוע למשיבה.

הטעם שנרשם על ידי פרקליט המחוז הוא - היכולת להגיש כתב האישום בתוך תקופת הפסילה המנהלית, בשל הצורך לקיים רצף פסילה, בנסיבות המקרה החמורות.

עוד טענה המבקשת, כי אי מתן זכות השימוע , אינו מחייב מיידית מחיקת כתב אישום, ביהמ"ש העליון משווה את אי מתן זכות השימוע לתורת הבטלות היחסית, ואפשר שקיום שימוע בדיעבד, מרפא הפגם.