החלטה בתיק בש 91688/07

זה ערר כנגד החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט אהרן מקובר) מיום 30.4.07 שהורתה על מעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו.

כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בפתח תקוה כולל ארבעה אישומים שבכל אחד מהם  מיוחסת לעורר עבירה  של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14.  קיצור הנסיבות הנטענות בכתב האישום הוא שבין ספטמבר 2006 למרץ 2007, בארבע הזדמנויות שונות הכניס העורר למכוניתו, בתואנות שווא, קטינים וקטינות כבני 10-11 שנים, חשף לפניהם את אבר מינו ודרש מהם לשפשף את אבר המין בעזרת משחה (קרם) שמרח על ידיהם. באחד מן המקרים הללו אסף למכוניתו קטינה ולבד מדרישתו ממנה לשפשף את אבר מינו, הפשיל את בגדיה והחדיר את אצבעו לאבר מינה. הוא דרש מן הקטינים שלא לגלות לאיש דבר ממה שהתרחש ובחלק מן המקרים הוסיף דברי איום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה שיינתן צו למעצר העורר עד תום הליכי המשפט. בית משפט קמא קיים שני דיונים בבקשה. בדיון הראשון הודיע בא כוח העורר שהוא מסכים כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר אך ביקש שבית המשפט יורה על חלופת מעצר. השופט הנכבד עיין בדבר וקבע שמדובר ב" כתב אישום חמור ביותר... קיימת עילת מעצר של מסוכנות, כשהמסוכנות היא רבה והיא אינה מתייחסת למקום מסוים בארץ, אלא כל מקו ומקום שבו נמצאים קטינים שם יש גם מסוכנות מצדו של המשיב כלפיהם".  אלא שהשופט סבר שגם בנסיבות של עבירות חמורות כגון אלה ובהתקיים סיכון בעורר שהמשתרע על כל אתר ואתר שהוא מצוי בו, מתחייבת בדיקת חלופות מעצר שכן ייתכן שתמצא חלופה " ראויה וטובה שיהיה בכוחה לאיין את המסוכנות של [העורר]". לכן הורה בית המשפט לשירות המבחן לבדוק את החלופות שהוצעו בידי בא כוח העורר " לראות אם הן תואמות ומתאימות ויכולות למלא אחר הנדרש מהן, דהיינו פיקוח מלא ע"י אנשים ראויים שיוכלו לאיין את המסוכנות... חלופות שלא יהיה בעברם הפלילי רבב".

שירות המבחן ביצע את המטלה האמורה. קצינת מבחן שוחחה עם העורר, אשתו, אחיו ואמו וכן עיינה במסמכים שונים. התברר לה כי העורר שהוא אדם כבן 51, אב לשלושה ילדים בוגרים, נעדר עבר פלילי ועובד לפרנסתו כטכנאי תקשורת במרכז המחשבים של בל"ל, עבר חוויה קשה עם מעצרו. עם זה העורר כפר באחריות למעשי העבירה וטען כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלות עם וכלפי הקטינים בנסיבות הכלולות בכתב האישום. נוכח שלילה מוחלטת מפי העורר של כל בעייתיות בתחום המיני או הפלילי, לא יכול היה שירות המבחן להעריך את רמת הסיכון הגלומה בו. בכל זאת ראתה קצינת המבחן לציין כי: " בהתייחסות לאישומים המיוחסים... עולה אפשרות לסיכון גבוה לפגיעה נוספת בילדים, מעצם העובדה שמדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו, קיימת אפשרות לקיומה או להתפתחותה של סטייה מינית (משיכה מינית לילדים) עולה אפשרות לפגיעה מינית בבנים ובנות ללא הבחנה, גילאי הנפגעים בין 7-10, ילדים צעירים לפני תהליך התבגרות מינית".

לעניין חלופת המעצר, התייחסה קצינת המבחן לאפשרות שהעורר ישהה במעצר בית מלא בביתו תחת פיקוח אשתו ובפיקוח נוסף של בני משפחתו. היא התרשמה שבכוחם של אשת העורר ובני משפחה אחרים לקיים פיקוח נאות על העורר וביכולתם להציב לו גבולות ולמנוע כל קשר בינו לבין קטינים. הומלץ להטיל פיקוח מעצר למשך ששה חודשים ובהתאם לצורך לשלב את העורר במסגרת טיפולית.

משהתקבל תסקיר שירות המבחן ערך בית משפט קמא דיון נוסף בבקשה. לסוף מחשבה כתב השופט בהחלטתו כי לאחר קריאת תסקיר המעצר התברר לו כי רמת הסיכון הגלומה בעורר גבוהה בהרבה מזו שהוערכה בידו בדיון הקודם. על כן החליט לעצור את העורר עד גמר הליכי המשפט.  מכאן הערר.

בא כוח העורר טוען שלוש טענות כנגד החלטת בית משפט השלום. טענה אחת היא שהשופט גיבש עמדה נחרצת בזכות חלופת מעצר ונתן לה ביטוי בהחלטתו בסוף הדיון הראשון. הדיון השני נועד לבחון את אמינות החלופה המוצעת ולא את עצם נקיטתה. טענה שנייה היא שהשופט לא קרא פנים כהלכה בתסקיר שירות המבחן שכן קצינת המבחן לא מצאה תימוכין למסוכנות הצפונה בעורר. הטענה השלישית היא שאפילו מוחזק העורר כמסוכן, ניתן להבטיח, באמצעות חלופת מעצר הולמת שלא יאונה רע לאיש מידיו. התסקיר מאשר שיש חלופה כזאת.

אינני מקבל את טענות העורר.  אכן נראה לי שבסיום הדיון הראשון נטה השופט קמא לנקוט חלופת מעצר, אם תמצא חלופה מתאימה. אולם, כפי שהשופט העיד על עצמו, הנטייה לכיוון חלופת מעצר נבעה מהערכה מפחיתה של עוצמת המסוכנות הגלומה בעורר. תסקיר שירות המבחן העמיד את השופט על הערכת חסר זו ולכן שינה טעמו. אין בכך פגם או פסול. השופט גם אם נוקש  באמרי פיו, לא נלכד בהם. שני הדיונים שקיים הם הליך אחד ומאוחד. במסגרתו הוא יכול היה לגבש עמדה ולחזור בו הימנה, להחליט דבר ולשנות ממנו.  ההחלטה הראשונה לא יצרה מניעות ולא הקימה מחסום לפני שינוי גישת השופט.

אני סבור שהשופט הסיק מסקנות נכונות מן התסקיר. מקריאה שטחית של התסקיר אפשר להתרשם שהוא משקף גישה מבולבלת האומרת דבר והיפוכו, מצביעה על מסוכנות פורצת גבולות (של מתארי זמן ומקום) ומציעה לסמוך על מפקחים קרובי משפחה ש"יציבו גבולות" לעורר. אולם עיון מדוקדק יותר מעלה שקצינת המבחן התקשתה לקיים הערכת מסוכנות המבוססת על נסיבות אובייקטיביות משום שהעורר נעדר עבר פלילי ובשיחה עמו לא היה מוכן לאשר שום עובדה מפלילה שבכתב האישום או כל נסיבה אחרת המכוונת אל בעייתיות מינית או תפקודית המגולמת בו. על כן לא נותר לה אלא לסמוך על ההנחה שיש ראיות לכאורה לכתב האישום ומכאן שהמעשים המתוארים בכתב האישום יכולים, כשהם לעצמם, לבסס חשד כבד למסוכנות חמורה מן העורר.

אשר לטענה כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת המעצר המוצעת שנאמנה בעיני שירות המבחן.  הכלל, כך נראה לי, הוא זה:

 במקרים בהם מדובר באדם אשר מיוחסות לו עבירות מין בקטין רך בשנים וחסר ישע, הנטייה הטבעית היא לנמק כי מסוכנותו כה גבוהה, עד כי אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו. על מסוכנות זו עמד בית משפט זה בשורה של החלטות  ( בש"פ 8099/06 פלוני נ' מ"י)

אכן פה ושם נמצאו יוצאים מן הכלל שבהם על אף העובדה שמדובר בעבירות מין כלפי קטינים גרסו בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, כי שהסתמך על המלצה מתאימה של שירות המבחן, אפשר להסתפק בחלופת מעצר.  אולם לי נראה שהעניין שלפנינו אינו בא בגדרם של היוצאים מן הכלל.

לנאשם אין עבר פלילי והוא בעל בעמיו, אב למשפחה שכל ימיו תפקד כהלכה. דא עקא שהנסיבות המתוארות בכתב האישום (אשר עלי להניח כי יש הוכחות המבססות אותן לכאורה במידה מספקת לצורך השלב הדיוני הזה) מעוררות תמיהה גדולה ועימה חשש כבד ביותר. הנסיבות מראות על דפוס התנהגות שהשתרע על פני כחצי שנה (הדבר נקטע עם המעצר). אין מדובר בהתנהגות "חד-פעמית" ואקראית. מדובר בשורת מעשים  דומים שהעורר  יזם וביצע. שירות המבחן אומר שדפוס ההתנהגות עשוי להצביע על סטייה מינית חמורה או על תהליך התפתחות של סטייה כזאת. כיון שהעורר אינו מאשר דבר ואינו מספק את המידע הנחוץ קשה לגורמי המקצוע להעריך את היקף המסוכנות (בהבדל ממי שנוטל אחריות למעשי עבירה ומאפשר לשירות המבחן לעמוד על רקעו ורקע הביצוע ולקבוע את היקף המסוכנות ואת הדרכים להתמודד עמה). בכך טמון לדעתי עיקר הטעם להחלטת המעצר. זכותו של נאשם לכפור במעשי העבירה המיוחסים לו.  אין הוא מחויב בגילוי לפני שירות המבחן של עובדות ופרטים שהוא גורס שאין להם אחיזה במציאות. אולם מצב דברים כזה מציב לפני  בית המשפט "תמונה" המושתתת על כתב האישום על נסיבותיו ועל הידיעה שיש ראיות לכאורה להוכחתן. מכאן עולה חשש כבד מאד שאדם שלא נמצאו לו כוחות ריסון פנימיים כנגד דחפים מיניים, לא יוכל להתגבר עליהם גם בעתיד. זה הסיכון הטמון בו. "מעצר בית" בחיק משפחתו (המשוכנעת שלא דבק רבב במעשיו), או "מעצר בית" במקום אחר, אינם מבטיחים את הציבור, די הצורך, מפני הסיכון האמור. שירות המבחן העריך כי מעצר בית עשוי להיות אמצעי יעיל.  בית משפט קמא לא היה מוכן "להמר" על כך ולדעתי גישתו מוצדקת.

אני דוחה את הערר.

ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007) במעמד הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: