החלטה בתיק בש 91681/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א)  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

יחד עם בקשה זו הוגש כתב אישום, המייחס למשיב, יחד עם אחר,עבירות של קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות. 

מעובדות כתב האישוםעולה, כי קשר המשיב יחד עם אחר, קשר לשדוד אזרחית פיליפינים (המתלוננת) ועשו כן בחדר המדרגות בבנין, לאחר שעקבו אחריה ותוך שהם מכים אותה באגרופים ומרססים את פניה בחומר שורף, והכל חרף זעקותיה של המתלוננת. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות בגופה ובפניה.

ב"כ המבקשת טוענת, כי בידיה תשתית ראייתית מוצקה שיש בה כדי לבסס את המיוחס למשיב, בין היתר - הודעת אזרח תורכי ששהה במקום, לפיה ראה את המשיבים עוקבים אחרי המתלוננת, שמע צעקותיה מתוך הבניין אליו נכנסו, ולאחר השוד ראה את המשיבים נמלטים עם ארנקה. האזרח אף עקב אחריהם עד הגיעם לבנין נטוש, הזעיק משטרה ושם נתפסו וזוהו על ידו בסמוך לארוע.

דו"חות הפעולה של של השוטרים שתפסו את המשיבים.

גרסתם של המשיבים בחקירה, המכחישים את המעשים וטוענים כי השתמשו בסמים יחדיו בבנין נטוש. וכן תצלומי החבלות שנגרמו למתלוננת. מעשיו מקימים את עילת המעצר הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים, ומעידים על מסוכנותו לציבור.

ב"כ המשיבטוען, כי חלקו של המשיב השני הינו פחות ככל שהפעילות הנצפית היא בדרגה יותר נמוכה, צריך לדרוש את הראיות שיהיו יותר חזקות כדי לשמש כנגדו בסיס לעילת מעצר והחזקתו במעצר. הראיות נסיבתיות.     

המתלוננת אומרת באופן חד משמעי שרק בחור אחד ביצע את השוד.

לעד התורכי לא היה קשר עין רציף עם שני המשיבים האלה. דבר שמוביל לחשש לטעות בזיהוי. הראיות לכאורה לא מגיעות עד כדי קיום עילת מעצר.

חוק המעצרים מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע בפרשת זאדה, בש"פ 8087/95 פד"י נ(2) 133 ע"י כב' השופט ברק , כדלקמן:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספר סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי".

שאלת המהימנות כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כרסום משמעותי כעולה מתוך חומר החקירה , מתקיימת "נוסחת המעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים וכן לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי יש באלה כדי לבסס תשתית ראייתית נגד המשיב, באשר למיוחס לו בכתב האישום, כל זאת כמפורט להלן:

הודעת המתלוננת מיום 10.05.05 שעה 23:00

נכנסה לבנין בו גרה חברתה, אחריה נכנס מוחמד, מוחמד הכה אותה וריסס את פניה בגז. ניסתה ללא הצלחה לאחוז בתיקה, מוחמד דחף אותה וכאשר נפלה, גנב ממנה את ארנקה( לדבריה, תכולת ארנקה 15,000 ש"ח וכן מטבע זר. המתלוננת מוסיפה ואומרת,  כי לבניין נכנסו שניים,  מוחמד (אותו זיהתה), בחור נוסף רוסי. 

חסן אקבלוט (נתין תורכי) מיום 10.05.05 שעה 23:35

ראה כי השניים אותם זיהה מאוחר יותר, מבצעים מעקב אחרי המתלוננת, נכנסים שניהם לאותו הבנין, שמע את צעקותיה של המתלוננת, אח"כ ראה את השניים יוצאים בריצה מהבניין, האחד מוחמד מחזיק ארנק בידו, העד עקב אחרי השניים, עד הגיעם לאתר הבנייה, אח"כ יצר קשר עם המשטרה, ומאוחר יותר כאשר הגיעה המשטרה למקום זיהה את השניים.

דו"ח פעולה דואדי אנאלי מיום 10.05.05