החלטה בתיק בש 91678/07

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור,על פס"ד שניתן ביום 09.11.2006 בביהמ"ש שלום ברמלה , בתיק פ. 1147/06 , על ידי כבוד השופטת נ. קפלינסקי.  

כפי העולה מהבקשה , ב"כ המבקש שוחח עם המבקש ביום מתן גז"ד, מאז השיחה, נותק הקשר בין המבקש לב"כ, וב"כ המבקש סבר , כי המבקש אינו מעוניין להגיש ערעור.

לפני ימים מספר, פנה המבקש לב"כ והתעניין בערעור שהוגש, והסתבר, כי חלה אי הבנה בין המבקש לב"כ, כשבא-כוח המבקש סבר, שהמבקש אינו מעוניין בהגשת ערעור, והמבקש סבר כי הערעור הוגש והוא ממתין לדיון.

בנסיבות אלו, ולאור העובדה שמדובר באי הבנה ובטעות של ב"כ המבקש, על מנת לאפשר למבקש למצות ערעורו, מבקש ב"כ להאריך המועד להגשת כתב הערעור.   

ב"כ המשיבה, מתנגדת לבקשה-

לטענתה, גזר הדין ניתן בביהמ"ש קמא ביום 09.11.06, במסגרתו הודע למבקש, כי זכות הערעור נתונה תוך 45 ימים.

הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, הוגשה כ-6 חודשים לאחר מתן גזר הדין. אין בנימוקים המפורטים בבקשה, כדי להסביר או להצדיק, איחור כה רב בהגשת הערעור.

לגופו של ענין,

דין הבקשה להידחות מהטעמים כדלקמן-

1.      פס"ד ניתן ביום 09.11.2006, הערעור הוגש ביום 07.05.2007. 

2.      כל טענותיו של ב"כ המבקשים, מסתכמים   בכך, כי הקשר בין ב"כ המבקש והמבקש נותק מיום מתן גז"ד, לאור הנתק, סבר ,ב"כ המבקש, כי אין המבקש מעוניין לערער על גזר דינו.

בימים האחרונים, חודש הקשר בין המבקש וב"כ, והמבקש התעניין במצב הערעור שהוגש בעניינו.

לאור אי ההבנה וטעות, מצד  ב"כ המבקש, הוגש הערעור כ-6 חודשים לאחר מתן פס"ד.

3.       ב"כ המבקש אינו מעלה כל טעם של ממש, המניח את הדעת , מעבר לאי ההבנה ששררה בין המבקש וב"כ, ואין באי ההבנה, "טעם מיוחד" המצדיק מתן האורכה המבוקשת.

4.      הלכה היא כי הארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי, נתונה לשיקול דעתו של  ביהמ"ש,  ואין צורך בהוכחת "טעם מיוחד", כבהליך האזרחי.

            כפי שקבעה כב' השופטת בייניש (בתוארה דאז) בבש"פ 5988/06 עזריאל נגר ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 1569 ,עמ' 1570.

"בסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. מהוראת-חוק זו עולה כי בשונה מההליך האזרחי, אין צורך ב"טעמים מיוחדים" לשם הארכת מועד בפלילים. ביסוד גישה זו מונח הצורך במתן שיקול-דעת רחב לבית-המשפט בנוגע להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, שעניינם חפותו או אשמתו של אדם וכן מידת עונשו. בהתאם לפסיקתו של בית-משפט זה, מקום בו מוגשת בקשה להארכת מועד על-ידי נאשם להבדיל מהמדינה, ייטה בית-המשפט להתייחס לבקשה זו ביתר חיוב, על-מנת לאפשר למי שהורשע בפלילים למצות את הליכי הערעור בעניינו. רגישות זו נגזרת מהפוטנציאל הטמון בהליכים פליליים לפגיעה בחירותו, בכבודו ובשמו הטוב של הנאשם (ראו: בש"פ 6353/02 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח, פ"ד נז(1) 1 מפי השופטת דורנר). עם זאת, אין משמעות הדבר כי מתן אורכה בהליכים פליליים ייעשה כדבר שבשגרה, שהרי זהו היוצא מן הכלל. בהתחשב בעקרון סופיות הדיון ובצורך בהצבת גבול להימשכות ההליכים; בהתחשב באינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות והוודאות המשפטית; ונוכח הקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור שהוגש באיחור; אין ליתן אורכה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים, אלא בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת. בהקשר זה, כבר נפסק כי: "ככל שמשך האיחור ארוך יותר כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה...".

עוד ראה באותו עניין, ב"ש 665/83, לז(3) 364(שרייבר) נקבע כי -

"...מנוסח הסעיף...אין הגבלה בסמכותו של בית-המשפט להאריך מועדים...עם זאת, אין להעלות על הדעת שבית המשפט ישתמש בסמכותו ...כדבר שבשיגרה...על המבקש להסביר את סיבת האיחור ועל בית-המשפט לבחון אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש בהארכה..."