החלטה בתיק בש 91669/07

1.          הדיון בתיק זה הוחזר לבית המשפט על ידי בית המשפט העליון כל זאת במסגרת החלטה שניתנה על ידי כב' השופט א' רובינשטיין, בבש"פ 5353/07, החלטה מיום 29/6/07, בה קיבל בית המשפט העליון ערר שהוגש על ידי המשיב באופן חלקי, שעה שהורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר לבית משפט זה לצורך בחינת אפשרות שחרורו של המשיב ממעצר.

            בית המשפט העליון הורה על קבלת התסקיר תוך 21 יום מיום מתן החלטתו, אך למרבה הצער ובשל עיצומים בשירות המבחן, התסקיר הוגש לבית המשפט אך לפני יומיים ומשום כך התעכב הדיון בבקשה.

2.         מדובר בכתב אישום חמור שהוגשכנגד המשיב ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים, כאשר בית המשפט המחוזי קיים דיון מפורט הן בנוגע לתשתית הראייתית הקושרת את המשיב לעבירות המיוחסות לו והן לעילת המעצר, כמו גם חלופת המעצר, כב' השופט מודריק בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, קבע קיומן של ראיות לכאורה לעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע חמור תוך שימוש בנשק חם, עבירת סיוע לנסיון שוד חמור ואחריות לעבירת המתה לפחות ברמה של התרשלות ואולי אף ברמה של פזיזות, עבירות שמצביעות על מסוכנות חמורה מצד המשיב ועוד הוסיף וקבע שבנסיבות שכאלה אין מקום לשקול חלופת מעצר.

3.         החלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי עמדה לבחינה ובדיקה של בית המשפט העליון, וכב' השופט רובינשטיין גם הוא בהחלטה מפורטת ביותר שסרקה את חומר הראיות אימץ את קביעתו של כב' השופט מודריק לגבי קיומה של תשתית ראייתית, כל זאת בפרק "הדיון וההכרעה" שבו התייחס בית המשפט העליון למצב המשפטי הנוהג בישראל לאחר תיקונו של חוק המעצרים, לפסיקה שיצאה בעת האחרונה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, לספרות המשפטית הענפה בסוגייה זו - ומצא בסופו של דבר שעל אף קיומה של תשתית ראייתית כנגד המשיב, ראוי בנסיבות העניין, וכמצוות המחוקק, לשקול חלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר מעצר.

בית המשפט העליון בסעיף 6 להחלטתו קבע את הקביעה כדלקמן:

            " ... המיוחס לעורר בנסיבותיו בהחלט מגלה לכאורה אופי רע ושפלות מוסרית; לבי עם משפחת הקורבן... לבי גם עם החלטת בית המשפט קמא. ערכית בראש ובראשונה; אך האם ניתן לומר כי אין מקום כל עיקר לבדוק חלופה? חוששני שהתשובה אינה בחיוב. עברו של העורר כמעט נקי; האם עלינו להניח כי אחרי המהלומה שספג עם מעצרו - בבור שכרת לעצמו על פי הראיות לכאורה, ושעה שהוא עלול להיות צפוי למאסר ממושך, יהין בשעת המשפט לעשות מעשי עבירה? דבר זה טעון בדיקה על ידי תסקיר. אני ער לכך שבמקרי רצח שחרור בערובה הוא נדיר, נוכח המסוכנות העולה מהעבירה עצמה אך כאמור הדבר טעון בדיקה בנסיבות דנא...".

            בהמשך, הוסיף כב' השופט רובינשטיין שאם לאחר בדיקה ובחינה שתערך על ידי בית משפט זה יקבע שיש מקום לשימוש בחלופה, הרי השחרור צריך להיעשות בתנאים מחמירים שיבטיחו פיקוח מלא, הכל כמפורט בהחלטת בית המשפט העליון.

4.         ב"כ הצדדים נחלקו ביניהם בכל הנוגע לפרשנות החלטתו של בית המשפט העליון, כל זאת תוך התייחסות לתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט.

            בטרם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים רואה אני להתייחס בקצירת העומר להחלטתו המקורית של בית משפט זה ולאמור בהחלטתו של בית המשפט העליון במסגרת הערר, לגבי חלקו של המשיב, והרי לדברים אלה יש חשיבות שעה שאני בא לקבוע אם ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב נוכח האמור בתסקיר, אם לאו.

            אין חולק בדבר העובדה, שלא נסתרה בשתי ערכאות, שהמשיב לא תכנן ולא יזם את מעשה השוד, ואף יתכן שהוא הצטרף לקשר בשלב מאוחר שעה שהקשר היה קיים, ואף יתכן שהוא לא העלה על דעתו שמעשי הנאשמים האחרים יביאו למות הקורבן או יסכנו חיי הלקוחות בעסק - אך יחד עם זאת, הראיות מצביעות על מעורבות רצינית של המשיב בפרשה, אף שיתכנו שאלות לגבי דרגת העבירות בעבירת ההמתה, כלשונו של כב' השופט רובינשטיין.

            כמו כן, קבע כב' השופט רובינשטיין שמדובר בפרשה מקוממת של בגידה אנושית ומוסרית מצד הנאשם, ואימץ בשתי ידיו את קביעתו של כב' השופט מודריק בדבר הנסיבות המחמירות של מקרה זה.

5.         בית המשפט העליון בהחלטתו המקיפה התייחס להלכה הנוהגת, לפיה בעבירות רצח, שעה שבית המשפט קובע קיומן של ראיות לכאורה, נדירים מאוד המקרים שבהם בית המשפט מורה על שחרור נאשם בנסיבות שכאלה, אך שחרור שכזה אינו בלתי סביר במקרים חריגים שבהם מידת מעורבותו של הנאשם אינה עמוקה במיוחד, ושעה שנסיבותיו האישיות של הנאשם הן כה חריגות עד ששילוב שני אלה יכול להביא לתוצאה בלתי שגרתית של שחרור נאשם שכזה ממעצר.

            בית המשפט העליון גם הוסיף וציין בהחלטתו, שחומרת העבירה כלשעצמה אינה מהווה עילה למעצרו של הנאשם, ועל כן בית המשפט לא יקבל טיעון של מה יגידו הבריות על שחרור נאשם שכזה, ואיזה מסר יהיה להחלטת שחרור שכזו בפני הציבור.

            מאז תיקונו של חוק המעצרים, בית המשפט צריך לשקול האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בזכויותיו של נאשם הינה פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח, כאשר בחינה זו נעשית כלפי העתיד ולא כלפי העבר, דהיינו האם ניתן להבטיח שהנאשם לא יהיה מעורב בעבירות שכאלה בעתיד ולא יסכן את בטחונו של הציבור אם ישוחרר ממעצר בתנאים מגבילים.

החלטתו של בית המשפט העליון היא החלטה ברורה שאינה מצריכה פרשנות מיותרת, ועל בית משפט זה לפעול ליישום החלטה זו ככתבה וכלשונה, אך אין משמע הדבר שאם תסקיר המעצר מטעם שירות המבחן כולל בחובו המלצה לשחרור לאותה חלופה מוצעת על בית משפט זה לבטל את שיקול דעתו מול אותה המלצה ולהורות על שחרור המשיב ממעצר ללא פקפוק.

שיקול הדעת והאחריות לעולם מוטלים על שכמו של בית המשפט שאמנם נעזר הוא בשירותיו המקצועיים של שירות המבחן, כאשר השירות משמש כידו הארוכה של בית המשפט, אך המלצתו אינה בגדר קביעה שמחייבת את בית המשפט, ועל בית המשפט בכל מקרה ומקרה לקבל את החלטתו תוך בחינת ספקטרום רחב יותר של שיקולים, שאמורים לאזן נכונה בין מכלול שיקולים רלוונטיים לרבות: חומרת העבירה ונסיבותיה, תוצאות העבירה, המסוכנות הנשקפת מאותו נאשם לחזרה על מעשים דומים בעתיד, האינטרס הציבורי שבשמירה על בטחונו של הציבור, עברו הפלילי של הנאשם, גילו, מידת מעורבותו בפלילים, אישיותו של הנאשם וכיוצא באלה שיקולים.

6.         מכאן, מוצא אני לעבור לאמור בתסקיר המעצר לגבי המשיב וכבר בפתח פרק זה של הדיון מוצא אני לקבוע שבחינת המסוכנות לעולם אינה מסתכמת בבחינת יכולתם וכשירותם של המפקחים למלא אחר צו בית המשפט, במידה וזה מורה על שחרור נאשם ממעצר, אלא כרוכה היא גם באספקט נוסף שקיומה הוא תנאי ראשוני לשחרור נאשם וזה נעוץ ביכולתו של בית המשפט ליתן אמון בנאשם עצמו שאכן ראוי הוא לשחרור ממעצר.

            בחינת אמון שכזו אינה גם היא עניין טכני, ובית המשפט קובע מסמרות בסוגייה זו בהסתמך על האמור בתסקיר שירות המבחן, שהינו שירות מקצועי ומיומן, שבוחן את אישיותו של הנאשם, עברו הפלילי, הקשר בינו לבין בני משפחתו, מידת מעורבותו בפלילים, מידת קשריו עם גורמים שוליים ועבריניים, מידת ההפנמה של אותו נאשם לפסול שבמעשיו, נטילת האחריות על ידי אותו נאשם והתרשמות שירות המבחן מהמסוכנות הנשקפת מאותו נאשם.

            במקרה שבפניי בחר שירות המבחן את החלופה המוצעת בבית אמו של המשיב, מצא שהאם הינה אישה נורמטיבית שמבינה את האחריות המוטלת עליה, נכונה היא ליטול על עצמה אחריות זו, שירות המבחן התרשם שיש ביכולתה של האם, כמו גם האב (המדובר בבני זוג גרושים), כמו גם יתר בני המשפחה, לפקח על המשיב באותה חלופה מוצעת.