החלטה בתיק בש 91662/08

1.         זוהי בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקש, על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט נויטל) מיום 17.4.08, בה הורה בית משפט זה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בדיון שהתקיים אז, טענו הצדדים בסוגיית מעצרו/שחרורו של המשיב, כאשר ב"כ המבקש טען לקיום קושי ראייתי מסויים, אך הוסיף וציין שאת עיקר עתירתו הוא סומך על היות המבקש אדם שומר מצוות שסבל מהתעללות שנים רבות מצידו של המנוח שהוא אחיו, עתר לקיומן של נסיבות מקלות שבעטיין יש לקבוע מסוכנות נקודתית.

בית המשפט, לאחר שמיעת טענות הצדדים, אותה כינה החלטת ביניים, קבע כי יש בתיק החקירה, ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, קיימת עילת מעצר ואין לנקוט בחלופת מעצר בשלב זה:

הפנה לדו"ח פעולה שנערך על ידי איש משטרה שהגיע למקום, שמע מפי המבקש שהוא כבר הזמין מד"א, המבקש טען בפני השוטר שהוא פגש את אחיו המנוח בפתח הבית לאחר שזה היה כבר דקור.

מיד בהמשך משנה המבקש את גרסתו וגורס שנכנס בו שטן, חיפש סכין בחדרו, מצא אותה, הלך לחדר של אחיו, איים עליו עם סכין, אחיו התגרה בו ועשה תנועת גוף לעברו, כתוצאה מכך התמוטט האח ונפטר.

בית המשפט הבין מתוך דו"ח זה  ומטיעוני הצדדים בפניו שמעשיו של המשיב בשלב הסופי של האירוע דהיינו הפניה לחדרו שלו , חיפוש הסכין, נשיאת הסכין וחזרה לחדר האח, איום באמצעות הסכין על האח, משום פעולות שמלמדות על יוזמה מצד המבקש, שאינה חלק ממעשה ההתגרות או התוקפנות של המנוח כלפי המבקש.

2.         בדיון בפני שכותרתו כאמור 'בקשה לעיון חוזר', ביקש עו"ד מרוז לשוב ולהתייחס לראיות לכאורה תוך העלאת טענות דומות לאלה שהועלו בפני כב' השופט נויטל, אך בשלב מסוים ביקש הוא לצמצם את טיעונו באופן שזה יתייחס אך ורק לאותן נסיבות חדשות שהתרחשו לאחר החלטת המעצר הראשונה, והמדובר בהתנכלויות חוזרות ונישנות מצד עצורים אחרים, מכות שהוא סופג מעצורים, יחס משפיל שהוא מקבל מהם, התעללות שהיא מנת חלקו כמעט מדי יום ביומו.

עו"ד מרוז ביקש להוסיף ולציין לגבי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, הטרגדיה הנוראית שהיתה מנת חלקו עקב פטירת האח המנוח, התגייסות המשפחה לצד המבקש על אף אובדן חיים של בן יקר, הפנה הוא לאופיו הבעייתי (בלשון המעטה) של המנוח, הדגיש הוא את העובדה שהמבקש רצה להיטיב עם המנוח ולמנוע את התדרדרותו חזרה לעולם הסמים ולכן פעל כפי שפעל, ובתגובה המנוח תקף אותו, איים עליו, צעק עליו וקילל אותו.

עו"ד מרוז הפנה לגילו הצעיר של המבקש, הפנה הוא לעובדה שדקירות כאלה בדרך כלל אינן גורמות לתוצאה קטלנית, הפנה הוא לנסיונות המבקש לסייע למנוח לקבל טיפול רפואי על ידי חסימת הפצע, אזעקת מד"א ואזעקת המשטרה, הפנה הוא למצבו הנפשי של המבקש לאחר שהחל בריצוי המעצר.

3.         עו"ד בן זאב הפנתה את בית המשפט לטיעון התביעה בפרק הראיות לכאורה בפני השופט נויטל, טיעון שבחלקו נטען בעל פה וחלקו הוגש בכתב, ציינה שמדובר בתיק שגם אם תתקבלנה טענות ההגנה, עדיין יצטרך הנאשם לרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח,  הוסיפה כי הראיות מצביעות על מסוכנות רבה, הפנתה לדברי המשיב, שנכנס בו שטן, הדגישה את העובדה שגם אם יוגש תסקיר מעצר חיובי, הרי לא יהיה בכך כדי לשנות את המסוכנות הרבה הנשקפת מהנאשם.

4.         אכן מדובר במקרה טראגי ומצער של אובדן חיים כאשר במקרה זה מדובר בטרגדיה משפחתית כפולה, המבקש הינו אחיו של המנוח, הוא זה שדקר אותו, כך שהמשפחה חצויה בין אותו אח מנוח שאיבד את חייו משום שנדקר על ידי המבקש, לבין המבקש שגם הוא בן משפחה, שנזקק לסיוע של אנשים הקרובים לו.

לציין, שנסיבות חדשות שלא היו ידועות לבית המשפט שעה שזה נתן את החלטתו המקורית, אין בפני.

הפניה למצבו הנפשי המתדרדר של נאשם בפלילים אינה יכולה בפני עצמה להצדיק עיון מחדש בהחלטת המעצר שעה שמדובר בעבירות חמורות ביותר, לא כל שכן בעבירת רצח.

מוכן אני לצאת מנקודת הנחה שכל נאשם נעדר הרשעות קודמות שנתקל לראשונה בחייו בסיטואציה של מעצר מאחורי סורג ובריח, סובל סבל לא מבוטל, ולא רק סבל פיזי אלא בעיקר סבל נפשי שיכול גם להשפיע על אישיותו ועל יציבות מצבו הנפשי, אך מדובר בתופעות טבעיות שחווים נאשמים הרחוקים מעולם העברייני ומעולם הפשע, בהזדמנות הראשונה שבה הם נתקלים עם סיטואציה של שלילת חירותם והצרת צעדיהם.

5.         עיינתי בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט שונים ובעיקר בית  המשפט העליון בהם הורו בתי משפט על שחרור נאשמים ממעצר גם כאשר יוחסה להם עבירת רצח, אך למרבה הצער אין מקרה זה דומה לאותם מקרים,  וגם אם יש דמיון כלשהו בין המקרים, לעולם יש צורך לבחון את הרקע למעשים, את הסיכון לחזרה על מעשים דומים בעתיד, וגורמים נוספים שהם רלוונטיים לצורך הכרעה בבקשה שכזו.

גם אם אצא מנקודת הנחה בדבר מצג דברים התואם את טיעון הסניגוריה, אין בעצם עובדה זו כדי להצדיק שחרורו של המבקש ממעצר. 

המבקש אינו בחור צעיר שטרם התגבשה דעתו אלא אדם בוגר בן 28 שגם אם נראה צעיר מגילו, הרי לא ניתן לפטור אותו מאחריות.

המבקש ביקש למנוע מאחיו להשתמש בסמים, כך לטענתו, ולשם גם הוא גילה להוריו שהמנוח ממשיך לצרוך סמים.

גם אם המנוח כעס על המבקש וגם אם הוא קילל אותו ואיים עליו, אין הדבר יכול להצדיק את מעשיו של המבקש.