החלטה בתיק בש 91645/07

כתב אישום שהוגש לבית משפט זה ב-4.5.07 מייחס ל-24 נאשמים עבירות שונות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה. לפי כתב האישום הנאשמים הללו ואחרים מאוגדים בארגון פשיעה שפעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, החל משנת 2005 ועד למעצר ראשי הארגון בסוף מרס 2007 (להלן: " הארגון" או " ארגון הפשיעה"). כתב האישום מייחס ליוסף (אסי) אבוטבול (להלן: " אבוטבול") מעמד של ראש ארגון פשיעה ולארבעה נאשמים נוספים - בכללם המשיב דוד זוארץ (להלן: " זוארץ" או " המשיב") - מעמד של מנהל בארגון פשיעה. לזוארץ מיוחסת בכתב האישום, לבד מעצם מעמדו כמנהל בארגון הפשיעה, גם מעורבות בארבע פרשיות אישום ספציפיות שבהן מתוארת פעילות להגשמת תכליתו של ארגון הפשיעה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום בקשה המאשימה שיינתן צו מעצר עד תום הליכי המשפט כנגד חמישה מן הנאשמים ובכללם זוארץ. ההחלטה דנן ניתנת בעקבות דיון בבקשה להורות על מעצרו של זוארץ.

כידוע דיון בבקשת מעצר עד תום המשפט הוא בעל אופי משולש. בבסיסו מצויה שאלת קיומה של תשתית ראייתית מספקת כדי צורכו של השלב הדיוני הזה ועל יסודה מונחות שתי צלעות המשולש; קיומה של עילת מעצר מזה והיעדר חלופת מעצר מזה. אבחן להלן את ערך המשולש ביחס לנסיבות הבקשה דנן.

התשתית הראייתית

טיעון המאשימה

האישום הראשון - מנהל בארגון פשיעה

המאשימה טוענת כי לזוארץ היה מעמד בכיר בארגון משום שתחום אחריותו העיקרי היה טיפול בכספי הארגון. בטפלו בכספים פעל זוארץ בכפיפות ישירה לאבוטבול ובמילוי הוראותיו. כאיש הכספים נעשו רוב פעולותיו של זוארץ "מאחורי הקלעים" ביחס לשרשרת העבירות הפליליות הכוחניות שביצעו חברי הארגון. אולם, בחלק מפרשיות הסחיטה באיומים ובכח נטל המשיב גם חלק מעשי פעיל ב"קדמת הקלעים".

מבחינה ראייתית מבססת המאשימה את בקשתה כלפי המשיב על שורה ארוכה של שיחות טלפון שהן פרי האזנת סתר לשיחותיו של המשיב במכשיר הטלפון הסלולרי הרשום על זמו. מן השיחות מתברר הקשר ההדוק שבין הזוארץ לאבוטבול וכן קשריו עם מנהלים אחרים בארגון (כגון הנאשם אלברט סיטבון). השיחות מלמדות על ביצוע פעולות כספיות לפי הוראתו של אבוטבול, על אחריות המשיב למספר "חשבונות קש" שנפתחו בידי המשיב על שם אנשים שונים כדי לבצע בהם פעילות כספית של ארגון הפשיעה. מן השיחות מתברר שהמשיב עסק בחלוקת כספים לפי הנחיותיו של אבוטבול, ייעץ לאבוטבול ולאחרים מן הנאשמים בענייני כספים, פעל בענייני האבטחה של אבוטבול, רכש כלי רכב וביטח כלי רכב של אבוטבול ובני משפחתו, טיפל בתשלומים לעורכי דין של אבוטבול ואף בהוראת אבוטבול פיטר שניים מעורכי דינו.

הראיות הללו וראיות נוספות מעידות על שימוש שעשה המשיב בכספים שהגיעו לארגון במסגרת פעילותם הפלילית של אנשיו. נוסף לכך הצביעו באי כח המאשימה על ראיות למעורבות של זוארץ בארבע פרשיות אישום ספציפיות.

האישום השנים עשר- פרשת סחיטת האחים גליקסמן - הלבת הון

האישום  מתאר פרשת סחיטה שבוצעה בידי הארגון באמצעות כמה מאנשיו כנגד עו"ד אופיר ונגד בעלי חברת גליקסמן לשיווק ביצים. שלל הסחיטה הסתכם בשני מיליון ש"ח. זוארץ, לפי כתב האישום, לא נמנה עם מבצעי הסחיטה  אולם הוא קיבל לידיו שמונה שיקים של חברת גליקסמן בסכום כולל של 240,000 ש"ח ורכש באמצעותם רכב. כיון שהמשיב היה מודע למקור הכסף ודרכי השגתו בידי הארגון, פעולתו נחשבת להלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה.

הראיות לכאורה הן הסכם רכישת הרכב; שמונה שיקים של חברת גליקסמן שהתקבלו בידי החברה שמכרה למשיב את הרכב; עדות נציג החברה שמכרה את הרכב כי השיקים ניתנו כתמורה מידי הרוכש ואמרת המשיב המכחישה את עצם הימצאות השיקים הללו (השיקים של חברת גליקסמן) בכל זמן שהוא בידי המשיב וממילא גם את העברתם למוכרת הרכב.

האישום השלושה עשר - פרשת סחיטת חברת אלדין

לבעלים של חברת ניקיון שנתנה שירותי ניקיון לבית ספר טשרניחובסקי בנתניה נודע על כוונת מנהלת בית הספר ליטול את מתן השירות מידיהם ולהעבירו לחברה אחרת בשם אלדין. הם פנו לזוארץ, תוך ידיעה על זיקתו לארגון הפשיעה, וביקשו ממנו לנקוט צעדי איום כלפי בעלי חברת אלדין כדי להניאם מלקבל את הזיכיון לבצע את השירות. הנאשם התקשר לאחד מבעלי אלאדין  והזהירו מפני מדרך כף רגל בבית הספר הנ"ל שהוא "שלנו". האיום פעל את פעולתו ובעלי אלדין הודיעו למנהלת בית הספר כי חזרו בהם מן הרצון לתת את השירות הנזכר.

הראיות לכאורה הן שיחות טלפון שנקלטו בהאזנת סתר בין המשיב לבין בעלת חברת הניקיון שביקשה ממנו לסייע בידה; עדות אחד מבעלי אלדין על שיחת איום מגורם אנונימי, שיחה שגרמה לחברה לסגת ממתן שירות לבית הספר; הודעת בעלת חברת הניקיון על בקשת הסיוע מידי המשיב ועדות מנהלת בית הספר על הענקת זכות השירות לאלדין ועל נסיגת החברה מהצעתה לספק את השירות.

האישום העשרים - פרשת סחיטת עופרי סגל וקובי מימון

האישום מתאר מסכת של פעולות איום שביצעו חברי ארגון הפשיעה ובכללם המשיב שתכליתן להשתלט, בלי לשלם כל תמורה, על מספר דירות במיזם נדל"ן שבו היו שותפים עופרי סגל (הבעלים של המקרקעין) וקובי מימון (הבעלים של "ניצב"א" מבצעת המיזם). בפעילות הזאת השתתפו ראש ארגון הפשיעה וחלק מן המנהלים של ארגון הפשיעה.

הראיות לכאורה מצויות בהודעות של עופרי סגל וקובי מימון המתארות, בין היתר, את נוכחותו הפעילה של זוארץ במפגשים איתם, מפגשים בהם הושמעו דברי איום סחטניים; צילומי מצלמות האבטחה בכניסה למשרדו של עופרי סגל וקלטת של הקלטה (שיזמה המשטרה) במשרדי סגל. 

האישום העשרים ואחד - פרשת חשבונות הקש

האישום העשרים ואחד מייחס לנאשם פעילות בארבעה "חשבונות קש" עבור הארגון. פעילות זו עולה כדי הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה. לפי הנטען בכתב האישום הורה המשיב לשלושה אנשים (בהם אשתו ובנו) לפתוח חשבונות בנק ולהצהיר בכזב כי בעל החשבון הוא היחידי שלטובתו מוחזקים כספים בחשבון ושביכולתו לכוון את פעילות החשבון. למשיב הייתה גם מודעות לבפתיחת חשבון קש נוסף. הלכה למעשה הופקדו בחשבונות הללו, במהלך שנת 2006 ובראשית 2007 יותר משני מיליון ש"ח  שהם כספי ארגון הפשיעה.

זיקתו של זוארץ לחשבונות הקש מוכחת מהודעות בעלי החשבונות ומן הפעולות שנעשו בחשבונות הללו (בין היתר תשלום שכר טרחת עו"ד יפתח או עו"ד שרמן בשל פעילותם בעניינו של אבוטבול).

טיעון ההגנה