החלטה בתיק בש 91618/08

1.                   זהו ערר שהוגש על ידי המבקשת  על החלטת בית משפט שלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופט דרורי) מיום 14.708 במסגרתה דחה את החלטת המבקשת לפסול את המשיב לנהוג עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.                   כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט קמא המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות כאשר עפ"י המפורט בכתב האישום, ביום 8.1.08 סמוך לשעה 09.00 בבקר, נהג הנאשם אוטובוס ציבורי מפרקי (ארוך) בשדרות ירושלים בתל אביב יפו, מדרום לצפון, עצר בתחנה ליד בית מס' 153 על מנת לאפשר ירידה ועליית נוסעים כאשר באוטובוס ישנן 3 דלתות, קדמית, אמצעית ואחורית. באותה תחנה ירדו מהאוטובוס גב' אנג'לה סיני ובנה איתן סיני ז"ל, יליד 2002 כאשר אנג'לה מקדימה את המנוח במעט ובשלב שבו השלימה את ירידתה מהאוטובוס ובטרם השלים המנוח את ירידתו מהאוטובוס, סגר המשיב את הדלת האמצעית והחל בנסיעה, הדלת האמצעית נסגרה על המנוח, הדפה אותו אל מחוץ לאוטובוס והמנוח נפל ברווח שבין המדרכה לאוטובוס כאשר הגלגל הימני מוחץ אותו והוא נפצע באורח קשה ובהמשך נפטר בבית חולים.

עוד מצויין בכתב האישום כי באותה שעה ירד גשם אך הראות היתה טובה.

כתב האישום ייחס למשיב כאמור עבירה של גרם מוות ברשלנות בכך שלא הבחין במנוח בעת ירידתו מהאוטובוס על אף שיכול וצריך היה להבחין בו; לא איפשר למנוח להשלים ירידתו מהאוטובוס בבטחה; החל בנסיעה בטרם הושלמה סגירת הדלת האמצעית.

3.                   בדיונים בבית משפט קמא נחלקו הצדדים ביניהם באשר לקיומה של תשתית ראייתית, שהיא בגדר תנאי שבלעדיו אין, לצורך פסילת רשיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים, כאשר כל צד טוען את טיעוניו בנדון, לעיתים תוך הסתמכות על אותם עדים, אך מתן פרשנות שונה לדברי העדים.

בית המשפט קמא בהחלטה מיום 7.5.08  סבר שאין ראיות לכאורה כלל, סבר שרמת הראיות אינה ברמה מספקת בשלב זה כדי לפסול את רשיונו של המשיב עד  תום ההליכים.

ערר שהוגש לבית משפט זה נדון והוכרע ביום 1.6.08 תוך הסכמה של הצדדים להחזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך הכרעה בהקשר לכל ראיה.

לאחר החזרת הדיון לבית משפט קמא, קבע זה בהחלטתו מיום 11.6.08 שהחליט כפי שהחליט, דהיינו שהראיות לכאורה אינן ברמה מספקת ולא הוסיף דבר על החלטתו הקודמת.

ערר נוסף שהוגש על ההחלטה השניה, נדון גם הוא בפני כב' השופט נויטל, וגם  הפעם הורה זה על החלטתו מחדש לכב' השופט דרורי, כל זאת לאחר שבית משפט זה הפנה את בית משפט קמא לראיות הקיימות בתיק וביקש את התייחסותו הפרטנית של זה לראיות, בין במיקשה אחת ובין בנפרד.

בית המשפט קמא, בפעם השלישית, הכריע בסוגיה זו בהחלטה מיום 23.6.08, שם הוא התייחס לסתירות שבתיק החקירה, בין עדות אחת על פיה המנוח החזיק ביד אמו בשעה שירד מהאוטובוס, בעוד שעל פי עדות אחרת, המנוח הסתרך הרחק אחרי האם שעה שזו ירדה מהאוטובוס בעודו פוסע לעבר הדלת.

בית המשפט קמא התמקד בגיליון הרשעותיו של המשיב, בסכנה הנשקפת ממנו, והגיע לכלל מסקנה שאין מקום לקבל את הבקשה לפסילה עד תום ההליכים, ומכאן הערר בפני.

4.                   כאמור, מדובר בערר שלישי שמוגש לבית משפט זה, וסבורני שראוי היה להמנע מהגשתו.

יש לציין שבין לבין נשמעו חלק מהראיות בתיק העיקרי, בפני כב' השופט פראג, התיק מתנהל באופן משביע רצון, קבועות 3 ישיבות הוכחות במהלך חודשים דצמבר-ינואר, נשמעו חלק מעדי התביעה.

5.                   שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים כאשר מוצא אני לציין שאמו של המנוח מאשרת בעצמה שהיא לא החזיקה בידו, כך שלצורך שלב זה של הדיון לא ניתן להסתמך על עדות העדה שמסרה שהמנוח החזיק ביד אמו.

עו"ד גלס הציגה בפני בית המשפט עדות שנגבתה מעדת ראיה אובייקטיבית, חסרת כל ענין, ממנה עולה שהאם ירדה ראשונה בעוד המנוח יושב על הכסא, העדה מציינת מפורשות שדלתות האוטובוס האמצעיות לא נסגרו על המנוח אלא רק לאחר שהמנוח נפל כאשר גובה מדרגות האוטובוס הוא הגורם שהביא לנפילת המנוח, ויש לזכור שמדובר בילד בן 5.

6.        זהו מקרה טיפוסי שבו כף המאזניים מאוזנת ונוטה במידה מסויימת לטובת ראיות ההגנה דווקא.

אין זו מדרכו של בית המשפט להכריע בסוגיית מהימנות הראיות כבר בשלב זה של הדיון, אך דומה שמקרה זה הוא חריג במובן זה שמרבית הראיות שיש בידי המאשימה מחזקות דווקא את גרסת ההגנה לפיה  אין מדובר ברשלנות רבתי מצד המשיב ואולי  אין מדובר ברשלנות כלל מצידו, אם אכן אמו של המנוח ירדה מהאוטובוס בעוד שהמנוח שהיה ילד בן 5 איחר בתגובתו, מיהר בנסיונו לרדת מהאוטובוס, מעד על מדרגות האוטובוס ונפל מבלי שלמשיב תהיה כל מעורבות בתוצאה הטראגית של מות המנוח.