החלטה בתיק בש 91548/05

ביום 19.8.04 הוצא צו הריסה מנהלי למבנה המצוי בחזקת המבקש.לפי הדין חובת הרשות היא לבצע את הצו בתוך 30 ימים למן נתינתו  שאם לא כן לא יהיה ניתן עוד לבצע את הצו. לבית משפט נתונה סמכות להאריך את "תקופת 30 הימים" (סעיף 238א(ט) של חוק התכנון והבניה.

כשלושה ימים לפני תום תוקף הצו המנהלי , פנה המשיב לבית המשפט בבקשה "להאריך את מועד 30 הימים לביצועו כך שהצו יהיה ניתן לביצוע  החל  מיום 20.12.04". שופט בית משפט השלום החליט, במעמד צד אחד, לקבל את הבקשה  ככתבה וכלשונה  (להלן: "החלטת ההארכה").

הצו המנהלי נמסר למבקש  רק ביום 28.12.04 (כך לפי תצהירו. הדבר אינו מוכחש - והלכה למעשה אף מתאשר - בתגובת באת כוח המשיב).  לעת ההיא, כך טוען המבקש כבר הושלמה הבנייה והמבנה אוכלס (גם טענת עובדה זו אינה מוכחשת). הוא פנה לבית משפט השלום בבקשה לבטל את הצו.  אלא שבדיון שנערך ביום  10.1.05  הודיע המבקש, באמצעות בא כוחו, שהושגה הסכמה שבקשתו תדחה בתנאי שביצוע הצו יעוכב בשלושה חודשים נוספים לשם הסדרת היתר לבנייה (שכבר הושלמה). בית המשפט החליט בהתאם להסכמה (להלן: "ההחלטה המוסכמת").

כחודש ימים לאחר מכן ניחם המבקש על הסכמתו ופנה לבית המשפט  בבקשה לבטל את ההחלטה המוסכמת ולקיים דיון חוזר בבקשתו לבטל את צו ההריסה. בית המשפט דחה את הבקשה  בעיקר מן הטעם שהמבקש היה מיוצג בדיון הקודם וחזקה שהגיע להסכמה עם נציגת המשיב בעיניים פקוחות  ומתוך ידיעת המצב החוקי לאשורו. בית המשפט גם ציין כי לא נמצא פגם בצו  ובהליכי הארכת תוקפו (להלן: "החלטת הסירוב").

המבקש הגיש ערעור על החלטת הסירוב ובבקשה נלווית - זו המונחת לפני - ביקש שביצוע צו ההריסה יידחה עד לסיום הליכי הערעור.  באת כוח המשיב מתנגדת לבקשה  בעיקר מן הטעם  שאין לערעור סיכויי הצלחה כלשהם. שהרי המבקש ביקש את ביטול צו ההריסה המנהלי  מידי בית המשפט וחזר בו מבקשתו לאחר שהגיע להסכמה עם  המשיב. איך אפשר לערער על החלטה  המבוססת על הסכמת הצדדים?

גם לי נראה שטענות שונות של המבקש בדבר ייצוג בלתי נאות שניתן לו בהליך לפני בית משפט קמא ובדבר חוסר מודעות להוראות הדין הרלוונטיות, לא יצלחו.  לעומת זה נראה לי שבית המשפט שלערעור יצטרך לתת את הדעת לטענות המבקשות לשלול את בסיס תוקפו של הצו המנהלי למן החלטת ההארכה.  אבאר את הדבר.

הצו המנהלי הוחזק במגירותיו של המשיב עד לפניה לבית המשפט לקבלת החלטת ההארכה. במשך כמעט חודש ימים היה זה אקט מנהלי נסתר וזו שאלה אם צו נסתר כזה הוא בעל תוקף. אם לצו יש תוקף אזי שאלה היא מה תוקפה של החלטת ההארכה שניתנה במעמד צד אחד? כלום אין זו דרישת יסוד, מעיקרי הצדק הטבעי הדיוני, שתינתן לצד שכלפיו מכוון הצו זכות להשמיע קולו לפני בית המשפט? אמנם אפשר לומר שהחלטת ההארכה אינה משנה לרעה את מצבו של המבקש. שכן מעיקרה הייתה הבניה שביצע ללא היתר והצו המנהלי ביקש להפסיק את האסור ממילא. בכל זאת, משעה שהדין קבע שהארכת משך זמן ביצוע הצו אפשרית רק לפי צו של בית משפט, הדעת נותנת שזו החלטה שיש לה משמעות גם מצד האינטרס של האדם שהצו מופנה אליו.

זה ועוד זה. מבחינת המבקש היה הצו בגדר אקט מנהלי נסתר עד להדבקתו על הנכס שלו בשלהי דצמבר 2004. מהו תוקפו של צו כזה? אמנם הרשות המוציאה צו מנהלי רשאית לבטל אותו ולחדשו בכל עת לפי שיקול דעתה ולכן  אפשר לומר שגם אם אין תוקף לצו הנסתר, הרשות כמו הוציאה אותו מחדש לעת הדבקתו על הנכס של המבקש. אלא שטיעון כזה, בנסיבות העניין, הוא מאד בעייתי. לפי הדין לא ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי כלפי מבנה מאוכלס (סעיף 238א לחוק התכנון והבניה). כיון שבעת הדבקת הצו על המבנה כבר היה המבנה מאוכלס, אין  לרשות ברירה אלא לטעון לתוקפו של הצו המקורי  (שבעת הוצאתו טרם הושלמה מלאכת הבנייה וממילא גם לא היה המבנה מאוכלס). חוזרת למקומה שאלת תוקפו של אקט מנהלי  שבמשך ארבעה חודשים ויותר אין מביאים אותו לידיעת הגורם שהוא מושאו וביני לביני גם מקיימים "דיאלוג" עם בית המשפט בלי שיתופו של  המבקש שהצו מכוון כלפיו. אם תאמר שבנסיבות האמורות סר תוקפו של הצו המנהלי (בין בשלב שבו ניתנה החלטת ההארכה ובין בשלב שבו ניתנה ההחלטה המוסכמת) תעלה השאלה האם יש משמעות להחלטה המוסכמת. החלטה זו דחתה את הבקשה לביטול הצו המנהלי אולם אם הצו כבר היה בטל, אין לדחיית הבקשה כל משמעות. ממילא אפשר גם לומר שהחלטת הסירוב אינה מוצדקת וכי היה מקום להיעתר לפניה לקיים דיון חוזר בתוקף הצו.

כיון שהערעור יישמע לפני מושב שלושה (ולא לפני) אינני צריך לחרוץ דעה בשאלות שהצגתי. דיי שאומר כי אלה, בעיני, שאלות הראויות לדיון ואין לשלול את סיכויי הצלחתן כליל. 

בהתקיים סיכוי מסוים לערעור עלי לשקול גם את שיקולי "מאזן הנוחות".  בהקשר לכך הכף נוטה בבירור לצד המבקש. ביצוע הצו המנהלי ייעקר את הערעור כך שגם שאם יימצא הערעור מוצדק לא ניתן יהיה, בלי הוצאה כספית רבה,  לתקן את נזקי בצוע הצו. מנגד האינטרס הציבורי המגולם בצו המנהלי לא יינזק במידה רבה אם יעוכב הביצוע, שכן הצו הוצא לפני כתשעה חודשים ועד הנה לא אצה הדרך לרשות כדי לבצעו (בראשונה הרשות עצמה ביקשה לעכב את הביצוע למשך ארבעה חודשים ואחר כך הסכימה לעיכוב נוסף של שלושה חודשים). לכן, כך נראה לי, המתנה עד לבירור הערעור לא תפגע באורח משמעותי באינטרס הציבורי.

התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה ומורה לעכב את ביצוע הצו המנהלי עד ששינתן פסק הדין בערעור.

ניתנה היום ו' באייר, תשס"ה (15 במאי 2005) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו.                                                                                

חכ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: