החלטה בתיק בש 91534/07

לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש קנס וחלף מאסר תמורתו, שניתן כנגד המבקש, ביום - 04.03.2007, בבית משפט השלום ברמלה.  על ידי כבוד השופטת נ.קפלינסקי  , בתיק עמ"ק 090738/05.  עד למתן פסק דין בערעור  שהגיש המבקש.

הערעור נסוב על הכרעת הדין וחומרת העונש.

העובדות הצריכות לעניין:

המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ביצוע עבודות במקרקעין בסטייה מהיתר, בכך שבנה קיר הגובל עם שכנו, בסטייה מהיתר, באופן שהקיר שנבנה הינו נמוך מהקיר על פי היתר הבנייה והדבר עלול לפגוע בפרטיותו של השכן.

כמו כן, המבקש הורשע, כי בריכת נוי, אשר על פי היתר הבנייה, אמורה היתה להיות בעומק של 35 ס"מ, נבנתה בעומק של 1 מ'.

העונש שנגזר על המבקש:

1)      קנס בסך 10,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם עד ליום 01.05.07

2)      התאמת העבודות במקרקעין, נשוא כתב האישום, בפרטים 1.1 ו-1.2 להיתרי הבנייה בתוך 75 יום ממתן גז"ד.

3)      חתימה על התחייבות עצמית על סך 10,000 ש"ח ולפיה בתוך שלוש שנים מהיום, לא יעבור עבירה של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר בסטייה מהיתר או יפר צו.        

לטענת בא- כוח המבקש,

העבירות בהן הורשע המבקש, הן בעלת חומרה פחותה, בהתחשב בכך שמדובר בבריכת דגי נוי בעומק של 1 מ' במקום 35 ס"מ . ובבנית קיר מרפסת עם פתח, במקום קיר אטום.

המבקש מצוי במצב כלכלי קשה, לכן לא יוצג על ידי עו"ד בביהמ"ש קמא.

לאור מצבו הכלכלי, הסכנה היא, כי המבקש יאסר למשך 90 יום, מאסר חלף קנס. 

כמו כן, באם המבקש ישנה הבנייה, בהתאם להוראת גז"ד, שינוי הבנייה יגרום למבקש, לנזק בלתי הפיך, באם ערעורו יתקבל.

כמו כן, עצם הערעור הינו על סיום ההליך ללא הרשעה- שכן המבקש מתפרנס מקיום מכרזים של משרדי ממשלה, וההרשעה תפסול אותו מלגשת למכרזים שהם מטה לחמו. אי דחיית העונש יגרום למבקש לנזק בלתי הפיך.

באת כוח המשיבה,  מתנגדת לבקשה.

סיכויי הערעור קלושים, בפני ביהמ"ש קמא הוצגו ראיות מוצקות בדבר עבירות הבנייהבגינן הורשע המבקש. החלטת ביהמ"ש קמא הינה החלטה מנומקת הנסמכת על ממצאים עובדתיים.

הלכה פסוקה היא כי לא ינתן עיכוב ביצוע עונש הקנסות, שכן אין המדובר בנזק שלא ניתן להשיבו.

מצבו הכלכלי של המבקש, אינו מהווה כלעצמו שיקול בשאלת עיכוב ביצוע פסק דין הכספי. מעבר לכך, המבקש לא הציג בפני ביהמ"ש שום ראיות ביחס למשבר הכלכלי בו מצוי לטענתו. ההיפך הוא הנכון, מתשובת הסניגוריה , נספח ד' לכתב הערעור, עולה כי המבקש אינו מחוסר אמצעים על פי אמות המידה הכלכליות שנקבעו בצו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ"ו- 1996.