החלטה בתיק בש 91527/05

בתיק זה אני נדרשת להחליט פעם נוספת, במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינו של המשיב, לאחר שכבר ניתנה החלטה בעניינו ביום 16.5.2005, לפיה הוריתי על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב ב ת"פ 40122/05 (מחוזי-ת"א), שהוא נשוא הבקשה למעצר עד תום ההליכים בגינה נפתח התיק.

על החלטתי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הוגש ערר לבית-המשפט העליון, ושם ניתנה החלטה על-ידי כב' השופט עדיאל ב בש"פ 4698/05, בזו הלשון:

"לאור הסכמת הצדדים ובהתחשב באי-ההבנה שכנראה נפלה, לפחות מצידו של בא-כוח העורר, לגבי מטרת הדיון והדחיה למתן החלטה (שלשיטתו נועדה להתייחס רק לבקשה להזמנת תסקיר-מעצר), אני מורה על החזרת הדיון לבית-משפט קמא על-מנת שידון מחדש בבקשה למעצר עד תום ההליכים, לרבות בבקשה להזמנת תסקיר-מעצר".

כב' השופט עדיאל, במסגרת ההחלטה בערר, ציין במפורש עמדת המדינה, לפיה אין להסתפק בחלופת מעצר במקרה זה.

בית-המשפט, ביום 30.5.2005, בעקבות קבלת ההחלטה של כב' השופט עדיאל, הורה על הכנת תסקיר, שיהיה מונח בפניו ליום הדיון 9.6.2005. במועד זה, הסכים עו"ד חאסקייה, בא-כוח המשיב, לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר; הסכים כי ההחלטה תינתן על-ידי מותב זה; מבקש לשחרר את המשיב על-יסוד האמור בתסקיר, שכן מדובר ביליד 84', ללא עבר מכביד, בעברו  שני תיקים שהסתיימו ללא הרשעה, האחד משנת 99' והשני משנת 2001; החלופה המוצעת בתסקיר הינה מצויינת; הדקירות שביצע המשיב הינן דקירות מינורית. היה ובית-המשפט יורה על מעצרו של המשיב - התיק העיקרי לא יסתיים לפני דצמבר 2005, ועל-פי חישוב קל, ישב המשיב במעצר עד תום ההליכים כ-9 חודשים, עוד בטרם הסתיים עניינו.

ב"כ המדינה טוענת לחזקת המסוכנות הקבועה בחוק. חזקה זו לא נזכרה בדברי ב"כ המשיב. מדובר באירוע אלים, שבוצע תוך שהמשיב מפר הוראה חוקית בתיק אחר.

ב ב"ש (מחוזי-ת"א) 91595/05 מדינת ישראל נ' ירושלמי (טרם פורסם), החלטתי להורות על מעצרו עד תום ההליכים של בחור צעיר בן 23, ללא עבר פלילי, בגין שימוש בסכין. בשל חשיבות הדברים, אני מוצאת להביאם כלשונם:

"המשיב שלפניי, בחור צעיר בן 23, ללא עבר, מצטייד בסכין ביציאתו מביתו. עצם היציאה מהבית כשבאמתחתו סכין, מעידה על נכונותו לעשות שימוש מיידי בסכין, בלא כל הרהור או מחשבה נוספים.

תוצאת השימוש בסכין מציגה קשת רחבה של אפשרויות, כשהקיצונית בהן הינה מוות, ולאחר מכן נכות קשה, ולאחר מכן נכות בינונית, נכות קלה ועד לפגיעה קלה ושטחית הבאה לידי ביטוי בדרך של שריטה.

תוצאת הפגיעה, היא פונקציה של מיקום הדקירה ומידת הפעלת הכוח על הסכין, כשהן המיקום והן הפעלת הכוח, נעשים בלא שיקול-דעת, ברגע השימוש בסכין.

לפיכך, יש ליתן משקל מירבי לעצם השימוש בסכין, בשעה שאנו באים לבחון מסוכנות, כשזו מתעצמת נוכח ההצטיידות בסכין מראש ביציאתו מהבית של המשיב, לכל מטרה שהיא.

אין כלל מקום להפחית מחומרת המעשה, רק משום שתוצאת השימוש בסכין הינה שריטה קלה.

אנו עדים כי לאחרונה, השימוש בסכין הפך להיות כמעט יומיומי, ברחוב, בפאבים, במסיבות פרטיות, באירוע בר-מצווה ובמסגרת בקשה תמימה להשאלת גרגרי תה (אלה תיקים בהם דנתי לאחרונה). ברובם של המקרים המדובר בבחורים צעירים, בעלי עבר נקי. שכך סתם, לפתע פתאום, עושים שימוש בסכין, כשמידת הפגיעה במתלונן, נקבעת על-פי "המזל".

קצינת-המבחן, על-פי התסקיר, מציינת כי רמת הסיכון להישנות עבירת אלימות מצד המשיב בטווח הקרוב - נמוכה, התרשמות חיובית לחלופת המעצר, ועל-כן ממליצה לשחרר.

למקרא תסקיר זה, ספק בעיניי אם ניתן היה לצפות השימוש הנוכחי בסכין אצל משיב זה. מדובר במי שעם סף גירוי נמוך מאוד מאוד.

בכל בית בישראל נמצאת סכין, ועשיית השימוש בסכין, ספונטנית כפי שעשה המשיב כמפורט בכתב-האישום, אינה ניתנת לאיון, גם לא במעצר-בית.

זאת ועוד - עניינה של קצינת-המבחן - בראיית המשיב עצמו; עניינו של בית-המשפט - בראיית המשיב אל מול האינטרס הציבורי, הביטחון שעליו אמון בית-המשפט, לכל אזרח ואזרח, בכל שעות היממה, והחס על עבריינים - ליבו גס בישרי-הדרך והאזרח התמים".

המקרה שלפניי, שונה מהמקרה המצוטט לעיל. המשיב שלפניי בעל עבר. בית-משפט השלום בכפר-סבא, ת"פ 1938/05, על-פי כתב-האישום מבצע עבירות ב-17.4.2005 ו-18.4.2005, שעניינן תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית-משפט השלום בכפר-סבא מורה על שחרורו של המשיב על-אף עבירות קשות אלה, בתנאי שלא ייכנס לטירה. בסמוך לשחרורו, ביום 27.4.2005, מבצע המשיב העבירות שלפניי, כשהאלימות בתיק זה, משודרגת מעבירות האלימות שביצע בתיק הנ"ל.

יתכן, ואלמלא היה משוחרר בתיק הנ"ל, לא היו מבוצעות העבירות נשוא תיק זה. התנהלות זו של המשיב, מלמדת כי אין ליתן בו אמון. בשל מעשי האלימות החוזרים ונשנים ובשל השימוש בסכין, אין מקום להורות על חלופה.