החלטה בתיק בש 91461/07

למרבית הצער מגיע עניין זה לדיון בפני, לאחר שחלף עבר בפני שלושה שופטים שקדמו לי, על פי בקשת ב"כ המשיב עצמו. אמרתי בראשית הדיון כי צר לי על הזמן שחלף מאז, שכן ניתן היה לסיים את הדיון בשתי הנקודות החשובות שהעלה הסניגור המלומד, במהלך של שעה קלה בלבד. וכך גם עשיתי, הלכה למעשה.

אזכיר את הנשכחות. הבסיס לדיון הוא בקשה של המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. את ההחלטה האופרטיבית בעניין התשתית הראייתית העומדת בבסיס כתב האישום שהוגש נגד המשיב נתן כב' השופט רוזן ביום 7.5.07. לאמיתו של דבר החלטתו נוגעת לא רק לעניין התשתית הראייתית אלא גם בכל הנוגע למסקנות שיש להסיק מתוך התשתית הזו, בעניין מסוכנותו של המשיב כמו גם באשר לדרך שבה יש לנקוט כלפיו על מנת להפיג מסוכנות זו. והדברים ברורים, כפי שנאמרו פעמים אחדות בהחלטה.

ואף על פי כן מצא כב' השופט רוזן מקום להזמין תסקיר בעבור המשיב, כדי לבחון בזהירות את שאלת החלופה, כדבריו. אומר מייד, אנוכי אינני יושב כערכאת ערעור על החלטתו של כב' השופט רוזן, כמובן מאליו. אני ממשיך את הטיפול בבקשת התביעה, מן הנקודה שבה נפסק הדיון בעת שכב' השופט רוזן הזמין את התסקיר.

בנסיבות האלה עלי לבדוק את השאלה האם הדברים האמורים בתסקיר יש בכוחם להפיג את חשש המסוכנות שנגלתה במשיב, כאמור כבר בהחלטה וכיוצא בזה האם יש מקום לשחרר את המשיב לאותה חלופת מעצר שהוצעה לשירות המבחן והוא בחן אותה.

שירות המבחן קבע כי אין באפשרותו לבוא בהמלצה לשחרר את המשיב לאותה חלופה, הגם שהביע התרשמות חיובית מן החלופה המוצעת הזו. לכאורה, סתירה מיניה וביה. לאמיתו של דבר אין בדברים סתירה. שירות המבחן הבהיר כי אין באפשרותו להעריך את הסיכון במצבו של המשיב במידה וישוחרר משום כך שקיים אצלו העדר יכולת והתייחסות כלשהי לבעייתיות בהתנהגותו. בא כוחו המלומד של המשיב מבקש לומר, כי אי אפשר לקבוע מסקנה שלילית כזו, המתבססת על כך שהמשיב כופר במיוחס לו ועל כן איננו רואה בעייתיות בהתנהגותו. אין הדברים כה פשוטים, במיוחד כאשר המדובר במי שאיננו מתגורר בישראל מה שמעורר חששות נוספים על פני אלה הקיימים.  מכל מקום אין בפני קביעה פוזיטיבית על כך שחלופת המעצר ורמת הפיקוח שבה, מתאימה להפגת המסוכנות, שהרי קצין המבחן לא יכול היה לקבוע דבר בהקשר המסוכנות ומכאן לא יכול היה גם להעריך האם החלופה, כולל פרטי הפיקוח ומרכיבים אחרים שלה יכולה להתאים למסוכנות אפשרית מצד המשיב.

אזכיר שוב, כב' השופט רוזן עצמו אמר דברים ברורים בעניין המסוכנות והביע בצורה חדה ביותר את דעתו אודות עצם קיומה ושיעורה. והתרשמותו איננה מתבססת רק על התנהגותו במהלך העבירות המיוחסות לו, אלא גם מעת שנמלט מאנשי המשטרה שדלקו אחריו, תוך גילוי תעוזה עבריינית לעילא, כדברי כב' השופט רוזן, התנגדות בכוח לאנשי המשטרה ואף נסיון לשטות בחוקרים, כפי שהזכיר גם זאת כב' השופט רוזן. כל אלה גם הם בגדר של אפיוני מסוכנות.

 על כן, גם אם הייתי צריך, לבקשת הסניגור הנכבד לבוא ולהעריך, אני כשלעצמי, את ענייני המסוכנות כפי שהם מובלטים בתיק זה, מבלי להסמך על דברי כב' השופט רוזן, שכאמור אינני יושב כערכאת ערעור על החלטתו, הייתי מחליט כמוהו.

ומהי התוצאה הסופית של ענייננו? התסקיר איננו מועיל במאומה למשיב. גם אם ישנה התרשמות חיובית של קצין המבחן מחלופת המעצר, הרי שאין די בכך. כפי שאמרתי במהלך הדיון, הערכת המסוכנות איננה מתבססת רק על חלופת המעצר. פעמים הרבה גם אם חלופה היא חיובית, אין היא יכולה לענות על צרכי הפגת המסוכנות באותו מקרה. ואת זאת אומר במילים כאלה או אחרות, גם קצין המבחן כאשר הודיע כי אין באפשרותו לבוא בהמלצה לשחרר את המשיב לאותה חלופה. כאשר מעריכים מסוכנות צריך להתייחס גם למעורב בדבר. ועל המעורב בדבר כבר נאמרו דברים הרבה בהחלטת כב' השופט רוזן, אשר בכל הכבוד אני מצטרף אליהם ולמסקנות שהוסקו.

לאחר שבחנתי, בזהירות, את עניין חלופת המעצר, ובפני גם הודעתו האמורה של קצין המבחן, אינני סבור כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת המעצר.

סיכומו של דבר הוא שאני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום ל' באב, תשס"ז (14 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.

קלדנית חניתה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: