החלטה בתיק בש 91428/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א)  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

יחד עם בקשה זו הוגש כתב אישום, המייחס למשיב שלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן.

מעובדות כתב האישום עולה כי המשיב קשר קשר עם אדם בשם ראובן עמית, המרצה עונש מאסר בברזיל, בגין עבירות ייבוא סמים. במסגרת הקשר ולשם קידומו שלח ראובן לישראל בשתי הזדמנויות שונות, (אישום ראשון ושני לכתב האישום), חבילות המכילות סמים, ותפקידו של המשיב היה לקבל את החבילות לידיו, בהגיען ליעדן בישראל. בהזדמנות אחרת( האישום השלישי), הגיע לארץ אזרח ברזילאי בשם ברונו גאויה, לאחר שקשר קשר עם ראובן לייבא סמים לישראל, כשברשותו סמים, ותפקידו של המשיב היה לקבל לידיו את הסמים לאחר הגעתו של ברונו לישראל.   

ב"כ המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב, הכוללות, בין השאר, עדותה של אורית אבורמד (אישום שני) המוסרת כי את החבילה שקיבלו היא ובעלה בבר, מדניס פדלון אמורים היו להעביר, על פי הנחייתו של ראובן, לידי המשיב, וכן עדותו של ולדימיר דוברוסקי המעיד על הקשר בין בבר אבורמד והמשיב, ועל היותו עד להעברת החבילה ביניהם, עדותה של אורית בכר (אישום ראשון) וכן אישורים מהשירות הבנקאי על העברות כספים שנעשו על ידי המשיב בברזיל. בנוסף, הרי שהמשיב נתפס בשני הזדמנויות שונות, כאשר הוא מקבל לידיו חבילות המכילות סמים אשר נשלחו על ידי ראובן מברזיל, ופעם נוספת יתר המעורבים מעידים כי המשיב הוא שאמור היה לקבל לידיו את החבילה שנשלחה ע"י ראובן והכילה סמים. מעשיו של המשיב, מעידים על שיטה ומעשים דומים וסותר את גירסתו המתממת של המשיב כאילו לא ידע כי החבילות מכילות סמים. מעשיו של המשיב, מעידים על מסוכנותו.

ב"כ המשיבמסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר באישום השלישי. 

לטענתו באישומים 1 ו-2, המיוחסים למשיב בכתב האישום,הוא הופעל על ידי שוטרים ויש השתק בפלילים. אם יש ראיות לכאורה לאישומים 1 ו-2, מסכים שאין מקום לחלופה. מוסיף ומציין מספר מחדלים לאורך החקירה.

עוד טוען, כי יש להפריד האישום השלישי, מאישומים 1 ו-2 לכתב האישום, באירועים הללו, למשיב לא היתה כל כי ידיעה כי הוא "מעורב" בסחר בסמים.   

חוק המעצרים מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו , תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע בפרשת זאדה, בש"פ 8087/95 פד"י נ(2) 133 ע"י כב' השופט ברק , כדלקמן:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספר סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי".

שאלת המהימנות כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כרסום משמעותי כעולה מתוך חומר החקירה , מתקיימת "נוסחת המעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים וכן לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי יש באלה כדי לבסס תשתית ראייתית נגד המשיב, באשר למיוחס לו בכתב האישום, כל זאת כמפורט להלן:

אישום ראשון-

דו"ח פעולה מיום 07.08.03 של יואל ניטס(מכס), יובל שחר (אמ"ן נתב"ג)-

על פי הדיווח שקיבלו מהמכס בגרמניה, מיועדת לארץ חבילה ממוענת לאורית בכר, ובה סמים, לאחר ההודעה אותרה החבילה.

דו"ח פעולה של המפקח עמית הללי מיום 11.08.03-

לאחר פתיחת החבילה, התגלו בה צעצועים המכילים סמים מסוג קוקאין.

חוו"ד מז"פ מיום 01.09.03(רונן בורלא)-

סה"כ נתפס נטו 140.25 ג"ר, קוקאין.