החלטה בתיק בש 91420/07

העניין שנדון לפני ביהמ"ש הינו בקשה לפיצויים מכח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הליך ההוכחות

ביום 25.02.04 הוגש כנגד המבקש כתב-אישום, שייחס לו ביצוע עבירת חבלה חמורה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי כתב האישום, עובר לתאריך  19.11.03 מוחמד גראובה  ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה, פנו אל המבקש על מנת שיסייע  להם לפגוע פגיעה חמורה  בנידאל סולטאן (להלן: " המתלונן") הנשוי לביתו של מוחמד גראוובה וזאת לאור אירוסיו של נידאל לאשה אחרת תוך נישואיו עם בתו של מוחמד.

לאחר שיחת טלפון שנערכה ב 19.11.03 ובה מסר המתלונן את מקום המצאו לאותו אדם אחר שזהותו אינה ידועה, האחר מסר את  הפרטים למבקש.  בשעה 16:00 או בסמוך לכך, דפק המבקש בדלת הבית בכפר קאסם שם עבד אותה שעה המתלונן, המתלונן פתח את הדלת והמבקש שאל אם שמו נידאל ומשענה המתלונן בחיוב שלף המבקש את אקדחו וירה במתלונן, מטווח קרוב.  המתלונן, שנפגע מהיריות, הצליח לקפוץ על המבקש שהמשיך לירות. בין המתלונן למבקש התפתח מאבק אשר במהלכו המבקש הכה בראש המתלונן עם האקדח ונמלט מהמקום. 

ב 26.01.05 ניתנה הכרעת הדין בעניין המבקש ובה הורשע המבקש בביצוע עבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיך 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 כפי שיוחס לו בכתב-האישום ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר, וכן 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש.

הערעור

המבקש הגיש שני ערעורים לבית-המשפט העליון ב- ע"פ 2365/05 ו ע"פ 2756/05 על ההרשעה ועל חומרת העונש. בית-המשפט העליון זיכה את המבקש מחמת הספק והורה על שחרורו.

הבקשה ועמדת המדינה

המבקש, אשר זוכה מחמת הספק, כאמור, ביקש מבית-המשפט להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, ולפסוק לטובתו פיצוי בגין ראשי הנזק הבאים:

1. פיצוי בגין הוצאות הגנתו  50,000 ש"ח, להן נדרש בעקבות הליכי המעצר בסך 50,000 ש"ח , בשלב ניהול המשפט מונה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית.

2. שיפוי בגין 45 ימי מעצרו .

3. פיצוי בגין 11 חודשי מעצר הבית.

4. שיפוי בגין כ-24 חודשי מאסר.

הבקשה מפרטת את השתלשלות האירועים, וכן את הסבל שנגרם למבקש בעקבות הרשעתו וריצוי העונש בתקופה הממושכת. בין השאר מונה המבקש מספר נקודות שבגינן, לטעמו, זכאי הוא לקבל את מבוקשו:

1.       העובדה שעובר להגשת כתב האישום כנגדו לא הייתה בידי המשיבה תשתית ראיות מספקת, לא בוצעו פעולות חקירה נדרשות וכי בהגשת כתב האישום נגדו לא נהגה המשיבה בסבירות ובזהירות ראויה. טענה זו מתבססת על החלטת כב' השופט כבוב בבקשת המשיבה לעוצרו  עד תום ההליכים (ב"ש 90707/04 מיום 25.03.04): " מששמעתי את טעוניו של הסניגור ובעיקר לאחר עיון בתק החקירה, מצאתי את עצמי תמה על הראיות שיש בידי המאשימה,על מצוקתן של ראיות אלה ועל יכולתו של ביהמ"ש לבסס על סמכן קביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה."

2.       המבקש מפנה גם להחלטת ביהמ"ש העליון על פיה הוא למד כי הגשת כתב האישום כנגדו היתה בלתי סבירה בהתבססה על שני נדבכים רעועים.