החלטה בתיק בש 91377/08

1. ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ח. אפרתי) בב"ש 1092/08, מיום 1.6.08, אשר דחתה את בקשת העוררים לבטל את צו ההקפאה (להלן: " הצו") על חשבון הבנק הפרטי שלהם, חשבון מס' 162324 בבנק הפועלים, סניף 758 בחולון (להלן: " החשבון") ולהשיב להם את הכספים המופקדים בו.

העובדות הצריכות לענין

2. ביום 27.2.08 נעצר העורר בטורקיה בחשד למעורבות בעבירות סמים והוא שוהה במעצר שם עד עצם היום הזה.

3. ביום 27.2.08 הורה בית משפט השלום בת"א (כב' השופט אבינור) על הקפאת חשבון הבנק של העורר. הצו הוצא מכח פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: " הפסד"פ"), וכתוצאה ממנו הוקפאו בחשבון סכומים כספיים גבוהים.

4. ביום 16.3.08 הגישו העוררים בקשה, לבית משפט השלום, לביטול הצו ולהשבת הכספים המופקדים בחשבון לידיהם. בית משפט השלום דחה את הבקשה, ומכאן הערר שבפני.

טענות העוררים

5.א.משהוצא הצו מכח סעיף 34 לפסד"פ, אף הסמכות להורות על המשך התפיסה שואבת כוחה מכח פקודה זו. לפיכך, החלטת בית המשפט להורות על המשך התפיסה מכח פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ב-1973 (להלן: " הפס"מ") שגויה ובטלה מעיקרה, מה גם שפקודת הסמים אינה מקור לתפיסת חפצים כלל ועיקר. הפסד"פ מהווה סעיף כללי, ורק הוא מקנה סמכות לתפיסת חפצים בין אם מדובר בעבירות סמים או בכל עבירה אחרת. לטענת ב"כ העוררים סעיף 36 לפקודת הסמים שכותרתו "חילוט בהליך פלילי" לא דן כלל בהליכי קדם חילוט טרם הגשת כתב אישום אלא רק בשלבים המאוחרים שלו, שלב ההרשעה.

ב.      לגופו של ענין, טוען ב"כ העוררים כי לא נתקיימו איזה מהתנאים החלופיים שבסעיף 32 לפסד"פ, שיצדיקו תפיסתם של הכספים בחשבון לצורך חילוט עתידי, ומוסיף כי עצם קביעת בית המשפט כי לחשבון הועברו גם כספים שמקורם בעיסקאות סמים, יש בה כדי ללמד על בטלות ההחלטה, שכן אם רק חלק מהכספים נגוע בעבירה, תפיסת יתרת הרכוש אינה חוקית. מעבר לכך, מכוון ב"כ העוררים לחוסר המידתיות שבהחלטה וטוען כי אין די בהבטחת המשך תשלום ההחזרים החודשיים של המשכנתא כדי לקיים את המידתיות הנדרשת. בנוסף טוען ב"כ העוררים כי עד 2005 היתה העוררת הבעלים היחיד של החשבון והכסף המצוי בו שייך רובו ככולו לה והיא אינה חשודה בביצוע עבירה כלשהי.

ג.        לסיכום טוען ב"כ העוררים, כי נוכח השלב המקדמי בו נמצא ההליך - טרם הגשת כתב אישום - חובה היה על בית משפט קמא להעדיף את הקניין של העוררים, ולא להורות על המשך תפיסת הכספים על דרך של הארכת הצו.

6. בפתח ישיבת יום 13.7.08 הבהרתי לב"כ הצדדים, כי איני רואה מקום להידרש לשאלה "המקור" להמשך התפיסה, אם הפסד"פ או הפס"מ, וכי ניתן לבחון את הצדקת המשך קיומו של הצו על פי הפסד"פ. משכך, מיקדו ב"כ הצדדים את טענותיהם בשאלת קיומו של "החשד הסביר" הנדרש על פי סעיף 32 לפסד"פ, כבסיס לכל אחת מן החלופות המפורטות בו.

7. לטענת ב"כ העוררים צריך שתתקיים זיקה ברורה וקשר הדוק בין התפוס לבין העבירה המיוחסת. אם התביעה לא יכולה להציג לבית המשפט דו"ח ברור וראיה ברורה שהתפוס, בענייננו הסכומים הכספיים שנתפסו בחשבון, אינם חוקיים, יש לשחררו. אם החשד קיים לגבי חלק מן הכספים, הרי שאין להורות על תפיסת הסכום בשלמותו.

בענייננו, כך סבור ב"כ המבקשים, לא רק שלא הוכחה הזיקה האמורה, בוודאי לא במידה הנדרשת, אלא שבידי מרשיו אף ראיות המרחיקות את הסכומים הכספיים שנתפסו, בוודאי חלקם הגדול, ממעשה העבירה, כך שיש להורות על שחרור הכספים כולם או חלקם.

דיון

8. עיינתי בחומר החקירה שהונח אף בפני בית משפט קמא. אף אני סבור, כבית משפט קמא, כי מהחומר הראשוני עולה כי לא מן הנמנע שלחשבון הנ"ל הועברו כספים שמקורם בעיסקאות סם. אוסיף ואומר, שמעיון בחומר זה, ובמסמכים שהונחו בפני בית משפט קמא ובפני ע"י ב"כ העוררים, אינני מוצא הצדקה, לפחות לא בשלב זה, לקביעתו של בית משפט קמא כי לחשבון הועברו גם כספים שמקורם בעיסקאות סם כמכוון לומר שבחשבון מופקדים גם כספים ממקורות אחרים כשרים.

הפקדת הכספים, בסכומי עתק, במזומנים, אליהם מכוונת המדינה, הם מהשנים 2005- 2006, שנים בהן החשבון היה משותף לעוררים. הצוואה שהצו לקיומה הוצג בפני בית משפט קמא ובפני, לפיה זכה העורר בכל עזבונה של אמו, אין בו כדי ללמד דבר. הצוואה אינה מלמדת על היקף העזבון ועל קיומם של כספים כאלה או אחרים בו, וממילא לא הוצגה העברת כספים מחשבונות האם המנוחה לחשבון המדובר. הצוואה השניה, לפיה זכתה העוררת בעזבון אמה כלל לא קויימה, כך שאין אני יכול לקבוע בכלל שהאם המצווה איננה בין החיים. גם העיסקה הכספית היחידה שהוצגה בפני לפיה הופקד סכום של 130,000$ לחשבון במהלך שנת 2005, אין בה כדי ללמד על מקור הסכום כלל ובוודאי לא מאותו עזבון מדובר, שכן צו קיום הצוואה ניתן רק ביום 8.6.06, ומותר להניח שלא ניתן לבצע העברת כספים מעזבון מנוח לחשבון הזוכה ללא צו קיום. שתי העיסקאות האחרות הן עיסקאות לחיוב החשבון ולא לזיכויו, כך שאין בהן כדי לסייע.

9. משכך, לא אוכל לומר שנפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא בעצם החלטתו להותיר את הצו על כנו.

10. אשר למידתיות הנדרשת - ישקלו העוררים להציע למשיבה ערובה אחרת שוות ערך לכספים המופקדים בחשבון - ולא אפרט - ויפנו בבקשה חוזרת לבימ"ש קמא.

במצב העניינים דהיום, ולאור חומר החקירה שהונח בפני, שיש בו כדי לבסס את הזיקה בין העבירה לתפוס (ר' והשווה ב"ש 93459/07  סטואר אברהם נ' מדינת ישראל), לא ניתן לשחרר את הכספים ללא חלופה שתבטיח את חילוטם לעתיד לבוא, חילוט עליו הצהירה המשיבה שבדעתה לעשות (אם פלילי ואם אזרחי) במסמכים שהונחו בפני.

11. אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום י"ט בתמוז, תשס"ח (22 ביולי 2008) בהעדר.