החלטה בתיק בש 91348/08

1.     זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים על יסוד כתב אישום שהוגש ביום 22.6.08 ומייחס לו עבירות של סיוע בסחר בבני אדם בעיסוק בזנות, סיוע בהבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות וכליאת שווא, כאשר העבירות בוצעו בין יולי 2005 לבין 20.9.05, מועד בו נעצרה המתלוננת, אזרחית רוסיה - שוהה בלתי חוקית, על ידי המשטרה ועזבה את הארץ לאחר מכן.

2.     הבקשה מסתמכת על חומרת העבירות, כאשר עילת המעצר קבועה בסעיף 21 (א)

        (1)(ב) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

        אין מחלוקת לגבי הראיות הלכאוריות, כמו גם לגבי קיומה של עילת מעצר. המחלוקת קיימת באשר לשאלה אם חלוף הזמן שבין ביצוע העבירות לבין מתן ההחלטה דהיום ועובדת שיקומו של המשיב, מצדיקות חלופת מעצר, בהנחה שהמסוכנות מצד המשיב הינה מסוכנות "מוחלשת".

        המבקשת סבורה, כי בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, היותו מסוכן לציבור, ומאחר שלא ניתן להפיג את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

3.     באת כוח המשיב איננה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למרשה בכתב האישום, אך לדעתה, במקרה יוצא דופן זה, עילת המעצר "מוחלשת" מאחר שהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי נעברו לפני מספר שנים ובינתיים הובא המשיב לדין בגין עבירות דומות, ריצה את עונשו (36 חודשי מאסר), ונמצא בתהליכי שיקום, שלמעשה נקטעו בעקבות מעצרו הנוכחי.

4.     בדיון בפני כב' השופטת צ'רניאק הוזמן תסקיר מעצר, ועל פי התסקיר מיום 14.8.08 מדובר באדם אשר החל בתהליך שיקום בפיקוח הרשות לשיקום האסיר - תהליך שהופסק בעקבות הדיווח לועדת השחרורים לנוכח מעצרו הנוכחי. קצינת המבחן סברה, כי בהתחשב בעובדה שהמדובר בעבירה משנת 2005, יש בשחרורו לחלופת מעצר בבית אמו ובהדרכתה, לצד מתן אישור לצאת לעבודה בליווי והשגחה של המעביד מר יואל יורי, כדי להפחית מרמת הסיכון להסתבכויות נוספות עם החוק.

        קצינת המבחן התרשמה ממעסיק רציני ואחראי שיש ביכולתו להציב גבול חד משמעי למשיב במהלך שעות העבודה.

5.     באת כוח המשיב מבקשת, לנוכח האמור בתסקיר, לאפשר למשיב להמשיך בשיקום בו החל, אף כי היא ערה לכך כי הפקעת השליש מתחייבת מנסיבות הגשת כתב האישום.

6.     בא כוח המבקשת מתנגד לכל חלופת מעצר, שכן לדבריו מדובר בסדרת עבירות קשות ביותר בהן חלקו של המשיב לעומת חלקו בתיק הקודם שבו הורשע, גדול בהרבה. במקרה שלפנינו כלא המשיב את המתלוננת בדירה על מנת שלא תימלט מאותם אנשים שהעסיקו אותה בזנות ואף נהג להישאר עמה בדירה ולשמור עליה. גם לאחר שנאנסה בצורה קשה ודיממה, הוא לא סייע בידה, לא הזמין רופא והסיעה לעבוד במכון. על פי כתב האישום, נגרם למתלוננת נזק בלתי הפיך וכתוצאה מטיפולים רפואיים וניתוחים היא נותרה עקרה.

        לדבריו כתב האישום הוגש רק לאחרונה מאחר ואותה מתלוננת לא התלוננה בתקופה שקדמה להגשת כתב האישום הקודם, שבגינו הורשע המשיב, אשר התייחס למתלוננות אחרות בתקופה דומה, דהיינו: בשנת 2005.

        בנסיבות אלה לא הייתה אפשרות, מבחינת האינטרס הציבורי, להימנע מהגשת כתב האישום ותפקידו של בית המשפט היום איננו לעסוק בשיקומו של המשיב.

        יתר על כן, החלופה המוצעת איננה נראית רצינית לנוכח גילה המבוגר ומצבה הבריאותי של אמו של המשיב ולנוכח יתר הנסיבות הקשורות במשפחתו של המשיב, כך לפי טענות ב"כ המבקשת.

7.     אכן, לפנינו מקרה יוצא דופן.

        מצד אחד, לאחר שהמשיב ריצה את עונשו בתיק אחר בעבירות דומות והחל בתהליך שיקום, קיים אינטרס ציבורי שתהליך השיקום יימשך.

        מאידך, חומרת העבירות המופיעות בכתב האישום הנוכחי מעמידה בספק את האפשרות שהמשיב יוכל להמשיך בתהליך זה, אם יורשע בגינו.

        בכתב האישום מובאת מסכת עובדות קשה ביותר, אפילו חריגה לגבי מקרים דומים, והשאלה היא האם עילת המסוכנות הטבועה במהות העבירות המיוחסות למשיב, נסתרת בעקבות הליך שיקומו, וכן בעקבות העובדה, שהעבירות בוצעו לפני מספר שנים.

        ייתכן, שזהו מקרה חריג, שבו המשיב הפיק את הלקח מן המאסר ולפיכך המסוכנות לציבור, עד למתן הכרעת דין בעניינו, אכן התמעטה או לא קיימת.

        יחד עם זאת, אינני סבורה כי ההליך הנוכחי מאפשר פנייה לרש"א בעניינו של המשיב, כבקשת באת כוחו, שכן ועדת השחרורים אמורה לדון בהפקעת השליש ופועלת על פי קריטריונים המנחים אותה ולא על פי הנחייה של בית משפט זה בתיק אחר.