החלטה בתיק בש 9128/04

1.         בפני בקשת המבקשת, מדינת ישראל, לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה -  1965 (להלן: " החוק"), לצוות על הריסת חמישה מבנים עפ"י הפירוט שלהלן:-

            ארבעה מבנים - ביחס למשיב מס' 1 אל חמאמדה זיאד בתיק ב.ש. 9128/04:-

א.         מבנה עשוי פח בשטח של כ -  60 מ"ר הנמצא בנ"צ 182263/567891;

ב.         מבנה עשוי פח בשטח של כ - 40 מ"ר הנמצא בנ"צ 182256/567889;

ג.          מבנה עשוי פח בשטח של כ - 25 מ"ר הנמצא בנ"צ  182245/567891;

ד.         מבנה עשוי פח בשטח של כ - 28 מ"ר וסביבו גדר עץ באורך כ - 29 מ"ר הנמצא בנ"צ 182241/567850.

            מבנה אחד   - ביחס למשיב מס' 2 סמיר אבו ערארה בתיק ב.ש. 9246/04 - מבנה עשוי פח בשטח של כ - 25 מ"ר הנמצא בנ"צ 182213/567881.

חמשת המבנים הנ"ל יכונו מכאן ואילך: " המבנים".

 2.        יאמר כבר עתה כי מאחר והטענות הן בבקשות, בתגובות, ובסיכומי ב"כ הצדדים זהות - מצאתי ליתן ההחלטה משותפת בשני התיקים.

            השאלה שעומדת על הפרק היא האם האם בנסיבות הענין קיים ענין ציבורי חשוב המצדיק מתן צו ההריסה כנגד המבנים.

3.         בבקשות נטען כי במבצע רחב היקף שערכו פקחי המבקשת, נתגלו המבנים, אשר תועדו, צולמו, והודבקו עליהם התראות וכי כל אחד מהמשיבים התייצב לחקירה, כאשר המשיב מס' 1 טען שהמבנים נבנו לפני כ- 25 ואילו המשיב מס' 2 טען, כי המבנה נבנה בסוף שנות ה- 80.

עוד נטען בבקשות, כי לאור כל האמור לעיל, מתקיימים התנאים להחלתו של סעיף 212 לחוק, בין היתר לאור כך שעפ"י התוכנית החלה במקום בו מצויים המבנים (תמ"מ 14/4) - לא ניתן לקבל היתרי בנייה.

לכל אחת מהבקשות צורפו מסמכים שונים ביניהם תמונות ואסמכתאות לעניין תיאור של כל מבנה, אך לא הוגש תצהיר לאימות העובדות הדרושות לבקשה.

4.         כל אחד מהמשיבים הגיש כתב תשובה בצירוף תצהיר לאימות העובדות הדרושות לתשובה.

            שני המשיבים טוענים כי המבנים נבנו בראשית שנות ה- 60, הם מודים בהחזקה ובשימוש במבנים, וכן מודים שאין להם היתרי בנייה בנוגע למבנים.

המשיבים מתנגדים לבקשה למתן צו ההריסה, מאחר ולשיטתם הבקשה נעדרת עילה למתן צו הריסה וכן מעלים טענות נוספות ביניהן, כי הבקשה הוגשה סמוך להגשת תביעה אזרחית שנדחתה ע"י ביהמ"ש השלום, לפיה עתרה המדינה לפנותם מהמקרקעין המוחזקים על ידם מזה עשרות בשנים, ולשיטתם הבקשה נגועה בחוסר תום לב, שכן משלא צלחה דרכה של המבקשת בתביעה האזרחית לפינוי, מנסה המדינה, לקבל צווים בהתאם לסעיף 212 לחוק.

5.         ב"כ הצדדים ויתרו על הזכות להציג עדים או לערוך חקירות למצהירים והסכימו שכל מה שהוגש ייחשב כראיה וכן הסכימו כי ההחלטה תינתן על סמך סיכומים בכתב שינתנו, ואכן ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, כל אחד  לשיטתו הוא (לבקשת המשיב אני מתעלם מכתב הסיכומים שהוגש על ידו ביום 16.5.2005 ומביא בחשבון את כתב הסיכומים מיום 26.6.2005, אשר הוגש על פי החלטת בית המשפט).

6.         אחר שעיינתי בבקשות, בתשובות, בתצהירי המשיבים ובכתבי הסיכומים מטעם הצדדים, מצאתי לדחות הבקשות למתן צו הריסה כנגד המבנים.

            תחילה יצויין, כי טוב עשו המשיבים משחזרו בהם מטענת ההתיישנות (ומהטענה שאין להחיל על חלק מהמבנים את הוראות חוק), שהרי כל עוד עומד מבנה כאמור על תילו ללא היתר, הרי שאין חשיבות של ממש מתי הוקם, והדרך הראויה לפעול כנגד העבירה במצב דברים כזה בו נבנה מבנה ללא היתר, היא הגשת בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, כפי שאכן עשתה המבקשת בענייננו (ראה לענין זה בע"פ 1253/00 סבג, והאסמכתאות שפורטו שם).