החלטה בתיק בש 91144/06

ערר על החלטת בית-משפט שלום נתניה - ב"ש 6702/05 מיום 13.3.06 - לפיה הורה בית משפט שלום על המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

כנגד המבקש הוגש כתב-אישום לפיו הואשם בשורת עבירות של קשירת קשר פלילי, התפרצויות לבתי מגורים, היזק בזדון, החזקת נשק וגניבה .

מדובר בעבירות שבוצעו במסגרת פעילות כנופיה שהטילה חיתתה על תושבי השרון. הכנופיה פעלה בצורה שיטתית, מאורגנת לאורך ימים רבים. חברי הכנופיות פרצו לדירות לאחר שאספו מידע מוקדם ובצורה מיומנת גזלו רכוש, רב ערך, בו סחרו על-פי תכנית יזומה שנתקבלה על-ידי חברי הכנופיה.

העורר ופרקליטו המלומד, עו"ד קניג, הסכימו בדיון להארכת מעצר, בדיון בקשה לעיון נוסף בבית-משפט השלום בנתניה. כמו גם, בדיון לפני, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר.

עם זאת, גרס, פרקליטו המלומד של העורר, שהגיש כתב ערר סדור לפרטיו, כי שגה בית משפט השלום משקבע, כי לא נתגבשה עילה מן העילות המאפשרות, על-פי חוק, בקשה לעיון חוזר.

מוכן אני לקבוע לטובתו של העורר, כי בקשתו לעיון חוזר הייתה במקומה. בחלוף חודשים ארוכים מיום מתן ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, קמה זכותו לעתור בבקשה לעיון חוזר.

הסניגור המלומד, עו"ד קניג, סבור כי עניינו של העורר אינו שונה מהותית מעניינו של מני סאלם ששוחרר ממעצרו ביום 19.1.06. יתר על כן, שחרורו של מני סאלם ממעצר בדומה לשחרור חברי כנופיה אחרים, שאינם משתייכים לדרג הניהול של הכנופיה, ושוחררו ממעצרם. הדברים מקבלים משנה הבלטה נוכח דבריה של כב' השופטת חיות - בש"פ 1789/06 - בשלהי החלטתה מיום 5.3.06, בו נדרשה לדון בפרשה על כלל מרכיביה בעניינו של אחד מראשי הכנופיה, אמיר אחוואל.

לא אוכל לקבל גישתו של הסניגור המלומד.

מני סאלם שוחרר ממעצרו לאור גילו הצעיר וביתר תוקף, נוכח עברו התקין. זה, מעולם לא הורשע בבית-משפט. מני סאלם ביצע 6 עבירות במסגרת הכנופיה. אבל, העבירה האחרונה שיוחסה לו בוצעה תקופה ארוכה יחסית טרם חשיפת מעללי החבורה.

לא כך עניינו של העורר.

מדובר בבחור מבוגר יחסית שצבר לחובתו בימי חלדו הרשעות בעבירות פליליות רבות.

העורר הורשע בעבירות רכוש, סמים, תקיפה וריצה, תקופות ממושכות, עונשי מאסר, מאחורי החומות. הרשעתו האחרונה הינה מיום 27.12.05 בו נדון, בין השאר, בבית-משפט שלום בכ"ס - ת.פ. 1653/05 - לארבע חודשי מאסר בפועל, וארבע חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור עבירת אלימות ועבירה נגד הרכוש.

הסניגור המלומד טען, כי חרף העבר הפלילי "העשיר" בשנים האחרונות נמנע העורר מלהסתבך עם החוק. לגישת הסניגור, העורר שינה טעמו וכיום הינו אזרח מן השורה.

לא ניתן לקבוע כמבוקש.

העורר הורשע, כאמור, אך בחודש דצמבר 2005.

העורר הורשע בשנת 2004 בבית-משפט השלום בראשון-לציון, ונדון למאסר על-תנאי. בחודש אפריל 94' הורשע בעבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים והחזקת נשק ונגזר דינו, בין השאר, לעשרים חודשי מאסר לריצוי ממשי. כך, ביתר תדירות ועוצמה שנים אחורה.

זאת ועוד, מחודש אוקטובר 2004 ועד חודש מרץ 2005, לפחות, היה פעיל, לכאורה, במסגרת הכנופיה, שהטילה, כמצוין לעיל, חיתתה על תושבי השרון.

לאמור, לבו של העורר לא התהפך בקרבו. העורר המשיך בשלו לצעוד בנתיב רווי מהמורות פליליות. העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו לימדנו, כי בהעדר רישומים פליליים אין כדי להעיד על שינוי דרך. נהפוך הוא, העורר הצביע במעשיו כי "הים הוא אותו ים" והוא בשלו גמר אומר, לצעוד "בדרכו".

בית-משפט השלום, למרות שסבר כי בעניינו של העורר לא נשתנו הנסיבות, לא נתגלו עובדות חדשות ולא עבר זמן ניכר, בחן טענותיו של הסניגור אחת לאחת.