החלטה בתיק בש 91092/05

1.         נגד העוררים נתן כהן (להלן: "עורר 1") ומאיר כהן (להלן: "עורר 2") שהינם אחים,  הוגשו כתבי אישום לבימ"ש השלום ברמלה.

לעורר 1 יוחסו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הכשלת שוטר, התנגדות למעצר, ואיומים.

            לעורר 2 מיוחסות עבירות של היזק בזדון והתנגדות למעצר.

            בד-בבד עם הגשת כתבי האישום הוגשו לביהמ"ש בקשות למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

            לגבי עורר 1 - צויין בבקשה כי ניתן להשיג את מטרת המעצר אם יורה ביהמ"ש על חלופה לפיה ישהה  במעצר בית מלא.

            אשר לעורר 2 - הוצע לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים, ובין היתר הרחקתו מהעיר לוד.

2.         בפניי ערר על החלטתו של כב' השופט זכריה ימיני (ב"ש 2252/05; ב"ש 2253/05, בימ"ש השלום ברמלה), אשר קיבל את עמדתה של המשיבה והורה על שחרורם של העוררים ממעצר, בתנאים מגבילים.

            ביהמ"ש קבע כי עורר 1 ישהה במעצר בית מלא בביתו, במושב יגל. כמו כן, חוייב העורר להפקיד סך של 3,000 ש"ח ולחתום על ערבות עצמית בסך 5,000 ש"ח. זאת, בנוסף לערבות צד ג', בסכום דומה.

            לגבי עורר 2 - קבע ביהמ"ש כי יאסר עליו להיכנס לתחומי העיר לוד. בנוסף, חוייב העורר במתן ערבויות כספיות, כפי שנעשה לגבי עורר 1.

            ביהמ"ש קבע כי מצויות בתיקי החקירה ראיות לכאורה, להוכחת האשמות המיוחסות לעוררים. עוד נקבע לגבי עורר 1 כי התנהגותו מלמדת על מסוכנותו הרבה וכי ראוי שהעורר "ישאר בביתו ולא יסכן שוטרים הממלאים את תפקידם כדין".

            אשר לעורר 2 - ציין ביהמ"ש כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בתחנת המשטרה "דבר המצביע על כך שאין לו כל מורא משוטרי תחנת לוד". לפיכך קבע ביהמ"ש כי יש בסיס לבקשה לאסור עליו להיכנס לתחומי העיר לוד, על מנת שלא להעמיד בסכנה את שוטרי התחנה, בעיר זו.

3.         עו"ד משגב, ב"כ העוררים, טען כי תחילתה של הפרשה בביצוע צו הבאה בעניינו של עורר 1, שעה שצו זה בוטל זמן ניכר לפני כן, בהחלטה שיפוטית. לפיכך, לא היו אנשי המשטרה מוסמכים לחדור לביתו של העורר במטרה לעוצרו, והעורר היה זכאי להתגונן, באורח סביר, מפני מעצר בלתי-חוקי.

            בתשובה לטענה כי השוטרים לא היו מודעים לעובדה כי צו ההבאה בעניינו של עורר 1 בוטל, טען עו"ד משגב כי קיימת חזקה בדבר תקינות פעולות המינהל, והיה על השוטרים להתעדכן בעובדות, טרם ביצוע צו שיש בו משום פגיעה בחירותו של אדם. מכל מקום, אין חשיבות לשאלה מה ידעו השוטרים, כאשר באורח אובייקטיבי לא היתה בידיהם כל אסמכתא חוקית למעצר.

            עוד טען עו"ד משגב כי העורר עצמו הותקף בידי השוטרים ונחבל קשות. כמו כן, נפגעו שתי בנותיו הקטינות במהלך האירוע. התנגדותו של העורר לא חרגה מגבולות הסביר, בנסיבות העניין, ולפיכך אין לגלות כל עבירה בהתנהגותו.

            אשר לטענת המסוכנות, טען עו"ד משגב כי לעורר הרשעות קודמות נושנות שהאחרונה שבהן הינה משנת 1994, ואין כל ראיה המלמדת על מסוכנותו כלפי אנשי המשטרה או כלפי כל גורם אחר.

            לפיכך, סבור עו"ד משגב כי אין בסיס לפגוע בחירותו של העורר, גם אם אין מדובר במעצר מאחורי סורג ובריח. לעניין זה, טען עו"ד משגב כי הימצאותו של העורר במעצר בית מלא, פוגעת קשות בפרנסתו ויש בה כדי להכביד עליו עד מאוד. זאת, בעיקר, כאשר אין לדעת אימתי יחלו ההליכים המשפטיים בעניינו, ויש להניח כי המשפט לא יתברר לפני תום הפגרה בשנה זו.

לאור האמור, נתבקשתי לקבל הערר ולהורות על ביטול החלטתו של כב' השופט ימיני, ככל שהדבר נוגע להימצאותו של עורר 1 במעצר בית מלא.

            אשר לעורר 2, טען עו"ד משגב כי זה הגיע לתחנת המשטרה ביחד עם גיסתו, היא רעייתו של עורר 1, על מנת לברר מה עלה בגורלו של אחיו. לטענת עו"ד משגב, גם עורר זה הותקף בתחנת המשטרה ואין כל שחר לטענה כי התפרע או השתולל וגרם נזק במזיד לרכוש. עוד נטען כי אין כל היגיון בקביעה לפיה יהיה מנוע העורר להיכנס לתחומי העיר לוד, על מנת שלא יפגע בשוטרים המוצבים בעיר זו. לשוטרי העיר לוד אין סימני זיהוי מיוחדים ואין הם מוגבלים בתנועותיהם גם במקומות ישוב אחרים, ולפיכך אין בתנאי מגביל זה, כדי להשיג מטרה כלשהי.

            על יסוד טיעונים אלה, התבקשתי לבטל חלק זה, בתנאי שחרורו של עורר 2 ממעצר.