החלטה בתיק בש 90903/06

1.   החלטה זו עניינה בשני עררים, שנדונו יחדיו, שהוגשו כנגד החלטת בית-משפט השלום ברמלה, ע"י כב' השופט דוד שוהם, מיום 08.03.06 בב"ש 1683/06, בה הורה על שחרורו של אחמד אלעצם (להלן: "המשיב"), בתנאים של מעצר בית מוחלט בתל-שבע, כאשר למעצר בית זה ערב המשיב ושני ערבים נוספים (להלן: "ההחלטה השניה" ). החלטה זו באה בעקבות החלטה קודמת של אותו בית-משפט מיום 01.03.06, שבה קבע, שקיימות ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של המשיב (להלן: "ההחלטה הראשונה").

המדינה עוררת על ההחלטה השנייה ואילו המשיב עורר על ההחלטה הראשונה.

2.   האמת ניתנת להאמר, שלא היה מקום לדון בערר שהגיש המשיב, הטוען בפתח דבריו כי לא היה מגיש ערר זה אלמלא עררה המשיבה. יש בכך סוג של הודאה, כי מדובר בערר סרק, ככל שהוא נוגע לתשתית הראייתית. גישה זו איננה ראוייה ואכן עיון בטענות ב"כ המשיב, שנטענו באריכות יתר בפני, מלמדת שהן כבר נטענו בפני השופט קמא, נבדקו אחת לאחת ונשללו. בימ"ש קמא מצא כי חומר הראיות העשוי להביא להרשעת המשיב, מבוסס לא רק על עדותו של סוכן, שבינתיים מעד, אלא גם על ראיות אובייקטיביות, הבולטות שבהן הן צילומו של המשיב עם הסוכן בעת ביצוע עסקה, כאשר המשיב בחקירתו מכחיש שראה אותו באותה עת ובחר בזכות השתיקה כדי לפתור טענות הקשורות בהיכרות עמו. גם שיחת טלפון מתומללת, מלמדת כי המשיב מכוון את הסוכן בדרכו למקום המפגש.

בדקתי את הראיות שבתיק החקירה, ולא מצאתי כל בסיס לטענותיו של ב"כ המשיב בעניין זה.

גם אם בסופו של דבר, לא יינתן אמון מלא בעדותו של הסוכן, ההחלטה מבוססת על ראיות אובייקטיביות ועל כן השענותו של ב"כ המשיב על פסיקה שבה תלתה המאשימה את יהבה בעדות סוכן בלבד, איננה רלבנטית לענייננו.

אי לכך, הערר בב"ש 90905/06 נדחה בזאת.

3.   לעניין שחרורו של המשיב לחלופת מעצר - יצויין כי מדובר בכתב אישום המייחס למשיב ולאחיו עבירות של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא, כאשר למשיב מיוחסת עבירה אחת, מכירה של 50 מנות של הרואין, במשקל 34.03 גרם, שנמכרה ביום 05.01.06 תמורת 2,500 ש"ח לסוכן.

בעניינו של המשיב, הוגשו שני תסקירי מעצר: האחד מיום 26.02.06 והשני מיום

07.03.06. על פי התסקירים, מדובר באדם המתגורר בלוד, נשוי ואב לילדים, שהיה מעורב בעבר בתקיפת שוטר, איננו עובד מזה זמן ושולל בעייתיות כלשהי בניהול אורח חייו. המשיב לא שיתף פעולה עם קצינת המבחן אשר קבעה כי איננה יכולה "לשלול מעורבות עבריינית וסכון להישנות הסתבכויות דומות". גם לאחר בדיקת מועמדים לפיקוח על המשיב בהיותו במעצר בתל-שבע, סברה קצינת המבחן כי איננה יכולה לשלול המשך פעילות עבריינית, במיוחד לאור העובדה ששני הערבים לא היו מודעים לאורח חייו של המשיב בשנים האחרונות.

4.   בית משפט קמא ביסס את ההחלטה בדבר חלופת המעצר על שני אדנים:

האחד - החלשת עוצמת הראיות בשל מעילתו של הסוכן באמון שניתן לו - עובדה היכולה להביא בסופו של דבר לזיכוי הנאשם.

השני - חלקו הקטן יותר של המשיב בעסקה, לעומת אחיו המעורב בשתי עסקות.

על כך סבר בימ"ש קמא, כי מקרה זה צריך להיכלל במסגרת החריג לכלל לפיו יש לעצור סוחרי סמים עד תום ההליכים.

5.   אני סבורה, כי בימ"ש קמא טעה כאשר קבע, כי הראיות מבוססות על עדותו של הסוכן, שכן הוא עצמו בהחלטה הראשונה, קבע, כי לבד מעדותו של הסוכן קיימות ראיות אובייקטיביות נוספות.

עוד טעה בימ"ש קמא, כאשר פרש את תסקיר קצינת המבחן כאילו ניתן ממנו ללמוד כי בכל מקום, שבו נאשם יתכחש לביצוע העבירה, לא ניתן יהיה לשלול מסוכנות. קצינת המבחן, שהכירה את המשיב עוד מהכנת תסקיר קודם בעניינו לא התייחסה רק להכחשת האירוע אלא לאורח חייו של המשיב.

אינני יודעת על סמך מה סבור השופט קמא כי באמתחתו כלים טובים להערכת מסוכנותו של אדם בהשוואה לשירות המבחן (עמ' 16 לפרוטוקול בימ"ש קמא), בעיקר לגבי אדם שלפני זמן לא רב הורשע בתקיפת שוטר.

6.   בימ"ש קמא טעה גם בנימוקיו השונים להחלטתו לסטות מן הכלל, שככל שמדובר בעבירה של סחר בסמים, הרי רק במקרים חריגים ניתן יהיה להפיג חזקת מסוכנות, ולהצדיק "חלופת מעצר" (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2) 164 ; בש"פ 2997/05 צורי ג'רבי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (2), 238 ; בש"פ 4469/99 אזברגה שיחדה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 669 ; בש"פ 5543/96 מדינת ישראל נ' יפה גבאי, תק-על 96 (3), 1284).

אכן חלקו של המשיב בפרשה זו קטן מזה של אחיו, אבל איננו שולי. מדובר ב- 50 מנות של אחד הסמים המסוכנים ביותר. בתי המשפט מתייחסים, מזה שנים, בחומרה לעבירות בסמים קשים, בהבדל מסמים קלים, שבהם הרווח גדול ומידת הסיכון הגדולה. הסחר בסמים מצליח הודות לשרשרת הפצתם והמשיב נתן יד להפצת 50 מנות הרואין, כנראה על רקע מצבו הכלכלי.

אני סבורה כי מקרה זה איננו חריג לכלל בדבר מסוכנותם של סוחרי סמים ולפיכך לא היה מקום להורות על חלופת מעצר, במיוחד לנוכח מסקנתה של קצינת המבחן בדבר מסוכנותו.