החלטה בתיק בש 90888/06

הבקשה שבפני מטעמה של המבקשת, היא לעיין עיון נוסף בהחלטת מותב זה מתאריך 20.12.05 (ב"ש 93743/05), לפיה הוארכה תקופת החזקת המסמכים בידי המבקשת ל-90 ימים החל מתאריך 20.12.05, קרי: עד לתאריך 2.2.06.

לאחר החלטת בית המשפט הנ"ל, ובטרם חלפו 90 הימים, חזר ב"כ המבקשת ופנה לבית משפט קמא, ובקש הארכה נוספת של צו החזקת המסמכים בידי המבקשת. בית משפט קמא הפנה אותו להחלטתו שלו מתאריך 20.11.05 שם הוארכה תקופת החזקת המסמכים על ידו עד לתאריך 20.5.06, קרי: בית המשפט קמא מצא כי נוכח החלטתו הקודמת מוקדם מדי לדון בבקשת המבקשת.

ב"כ המבקשת הסביר כי הוא פנה למותב זה, בציינו כי הוא עושה כן למען הזהירות, על מנת לברר אם לאור ההחלטה בב"ש 93743/05 עומדת בעינה עדיין החלטת בית משפט קמא להחזיק התפוסים עד לתאריך 20.5.06 או שהמבקשת היתה רשאית להחזיקם רק עד לתאריך 2.2.06.

הדיון נקבע תחילה בפני כב' השופטת אוהד, אך על פי החלטתה מתאריך 27.3.06, הועבר הדיון בהסכמת הצדדים למותב זה, אשר דן בעבר בבקשת המשיב ליישם החלטת כב' השופט רוזן, שלפיה, כך לטענת המשיב, על המבקשת להחזיר לו המסמכים שנתפסו בביתו.

להזכירנו, כי עובר להחלטתי מתאריך 20.12.05, התרכזו ב"כ המבקשת והמשיב בטיעוניהם בסוגיית תפיסת המסמכים, אם היתה כדין אם לאו.

לאחר ניתוח השתלשלות העניינים, שתחילתה בחיפוש בבית המשיב ובבית בנו בתאריך 2.11.04, המשכה בבקשה שהוגשה לבית משפט שלום להאריך תוקף תפיסת המסמכים (כשבשגגה התייחסה הבקשה גם למסמכים שנתפסו אצל בנו של המשיב), וסופה בהחלטת כב' השופט רוזן (ב"ש 91273/05) המסווגת המסמכים לקטגוריות שונות, ציינתי מפורשות כי אני תמימת דעים עם כב' השופט רוזן ועם כב' השופט זפט (האחרון דן בבקשה למתן סעד זמני) כי בית משפט השלום בפ"ת הוא המוסמך לדון בגורל המסמכים, כפי שציין עמיתי, וכי " מן הראוי ליתן לבימ"ש (השלום בפ"ת - י.א) מרחב הדיון וההחלטה בנושא".

עוד קבעתי כי קבלת עררו של המשיב שימנע העברת מסמכים שנתפסו בביתו - לרשויות המס - תעשה פלסתר את החלטת כב' השופטים לבאון ורוזן.

החלטת מותב זה (מתאריך 20.12.06) דחתה אמנם את עררו של המשיב, ועל אף שהמשיב הפנה מותב זה להחלטת בית משפט קמא מתאריך 20.11.05, החלטה זו לא עמדה לנגד עיני עת הארכתי הצו להחזקת המסמכים בידי המבקשת למשך 90 יום בלבד (עד 2.2.06), ולא התייחסתי להחלטת בית משפט קמא שהאריך החזקת התפוס עד לתאריך 20.5.06.

בדיון בבקשה דנן התנגד המשיב וטען, כאמור, כי אין הליך של "בקשה לעיון נוסף", ואם לא נחה דעתו של ב"כ המבקשת מהארכת הצו עד 2.2.06, היה עליו לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

דא עקא, שהמבקשת שלמדה מהחלטת בית משפט זה כי לבית משפט קמא הסמכות לדון בגורל המסמכים נשוא הבקשה, בחרה לשוב לבית משפט קמא בטרם הסתיימה התקופה בת 90 הימים, ולבקש הארכת צו החזקת התפוסים.

בית משפט קמא שקבע, כאמור, כי כבר קיימת החלטה שלו להאריך החזקת התפוס עד לתאריך 20.5.06 - לא רצה להדרש לדיון בבקשה הנוספת.

עוד יש להוסיף, כי היקף החומר שנתפס אצל המשיב הינו רב ביותר, ולטענת המבקשת היא לא תספיק להכין כתב אישום גם עד לתאריך שניתן לה ע"י בית משפט קמא, ויהא צורך מטעמה בהגשת בקשה למתן אורכה נוספת.

לאחר הדיון התקבלה הודעה מטעם ב"כ המבקשת, לפיה היא מסכימה לאפשר למשיב לצלם את כל החומר המצוי בידיה, ואשר נתפס בביתו, והמצויין ברשימה (טבלה) שהוגשה לבית המשפט למעט מסמכים הקשורים  לחברות ועיסקאות הנדל"ן שנחקרו ע"י רשויות מס הכנסה.

באופן זה, גורסת המבקשת, יוכל המשיב להמשיך במחקר ההיסטורי עליו הוא מתבסס בבקשתו להחזרת המסמכים, ובמקביל רשויות המס תוכלנה לבחון חומר הראיות ולשקול הגשת כתב-אישום כאמור.

אני סבורה כי בהסכמת המבקשת דלעיל יש כדי לאזן האינטרסים השונים.

זאת ועוד, לאחר שעיינתי בסיכום החקירה שהוצג בפני, ונוכח היקף החומר, אני סבורה כי יש לאפשר למבקשת לשקול הגשת כתב-אישום נגד המשיב, ולשם כך יהא צורך בהארכת הצו להחזקת התפוסים.

אשר על כן, ולאור כל המקובץ לעיל, לרבות הסכמת המבקשת, אני  מורה כי המבקשת תאפשר למשיב לצלם המסמכים שנתפסו בביתו בסייגים שפורטו לעיל. המבקשת רשאית לחזור ולפנות לבית משפט קמא בבקשה להארכת צו החזקת התפוסים לתקופה נוספת לאחר 20.5.06.

עד להגשת הבקשה, ולא יאוחר מתאריך 20.5.06, ישארו המסמכים נשוא הבקשה בחזקת המבקשת.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ המבקשת ולמשיב.