החלטה בתיק בש 9077/06

1.         לפני בקשת המבקשת לעיין מחדש, בהחלטת כב' הש' נ. אבו-טהה מיום 28.8.06 (ב"ש 7691/06), במסגרתה הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אמו ובהשגחתה.

            המבקשת עותרת להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים בת.פ. 1220/06, ולחלט הערובות  שהופקדו בתיק.

            רקע

2.         ביום 27.12.06, דן כב' הש' ג. טהר לב, בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים (ב.ל. 9873/04). הבקשה הוגשה במסגרת התיק העיקרי 4136/06, בו נאשם המשיב (כנלמד מן הפרוטוקול וההחלט בב"ש 9873/04), בעבירת סחיטה באיומים ושתי עבירות גניבה.

            כב' הש' טהר לב קבע, כי יש ראיות לכאורה להוכחות האישום בנוגע לעבירת הסחיטה באיומים, והורה  לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו בבאר-שבע, כפוף להפקדת ערובות, והעמידות בפיקוח שירות המבחן.

            בהחלטה האמורה נכתב בין היתר: "אחד היתרונות הלא מבוטלים של חלופת המעצר המוצעת הוא שעל ידי הבחירה בחלופה זו הוציא שירות המבחן את המשיב מסביבתו  (בית המשיב בנתיבות- ג.ג)".

3.         בחודש ינואר 2006, הוגש נגד המשיב כתב האישום בתיק העיקרי 1220/06, בו נטען, כי הפר פעמיים את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה בב"ש 9873/04, כאשר באחת הפעמים ביצע עבירות התפרצות וגניבה, ולאחר מכן ניסה לשבש מהלכי משפט, כאשר תאם גרסאות עם חברתו שגם היא נעצרה בגין הארועים הנטענים.

            למשיב יוחסו בכתב האישום (המתוקן), שתי עבירות הפרת הוראה חוקית, עבירות התפרצות למקום מגורים וגניסה ועבירת שיבוש מהכי משפט.

            עם הגשת כתב האישום בת.פ. 1220/06 האמור, הוגשה גם בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור שנתנה בב"ש 9873/04, וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים (ב"ש 1725/06, וב"ש 1726/06).

            כב' הש' טהר לב, שדן בבקשות, קבע כי יש ראיות לכאורה להוכחת האישום במלואו, וכי קמה עילת מעצר, בשל שתי ההפרות של הוראות השחרור שניתנו למשיב.

            בהחלטה האמורה, פסל כב' הש' טהר לב את חלופת המעצר שהוצעה בבית הורי המשיב באמרו: "נשאלת השאלה, אם החלופה, שהוצעה, בבית הוריו בנתיבות, יש בה, כדי למנוע כל הפרה נוספת של ההוראה החוקית, על רקע זה, שלפי הראיות הלכאורית, המשיב פרץ בית בנתיבות תוך הפרתו את ההוראה החוקית בפעם השניה.

            הערבה העיקרית המוצעת היא אמו של המשיב... אשר בעבר נדחתה כדמות מפקחת על ידי שירות המבחן. אף אנוכי התרשמתי, שאין ביכולתה של אם המשיב לשמש דמות סמכותית עבורו, שתציב לו גבולות ותרחיקו מן העבריינות".

4.         המשיב הגיש ערר על ההחלטה האמורה, והערר התקבל בהסכמה, תוך פניה אל שירות המבחן, אשר נדרש להגיש תסקיר מעצר בעניין המשיב.

            שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר בו סקר את תנאי חייו של המשיב, תוך הדגשת המצוקה הרגשית אשר התפתחה בקרבו עקב יחסיו המורכבים (לא לומר רעועים) עם אביו.

            שירות המבחן התייחס לקשריו של המשיב עם אימו, וקבע: "בקשר עם האם, ההתרשמות מיחס מגונן כלפיו עד כדי חיזוק ושימור עמדותיו של ערן, בעיקר בנוגע לתפיסה הקורבנות שלו".

            שירות המבחן העריך, כי מסוכנותו של המשיב גבוהה, על רקע התמכרותו לסמים וכן בשל נטייתו "...לשימור מקומו בעולם העבריינות", וכן "מעצם התסבכויותיו הפליליות החוזרות, מאפייני אישיותו ועמדותיו והדפוס החוזר על עצמו בקושי  לקחת אחריות במצבו ונסיבות המעצר".

            בכל זאת, המליץ שירות המבחן, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודו בקיבוץ רוחמה.

5.         לאחר הגשת התסקיר, התקיים דיון בפני כב' הש' באומגרט (ב"ש 2281/06), אשר הורה לשחרר את המשיב לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן. כב' הש' באומגרט הורה על הפקדת ערובות, ובין היתר פקדון בסך 1,500   ש"ח.

6.         לטענת המבקשת, הפר המשיב שוב את תנאי השחרור, כאשר נמצא בגפו בבאר-שבע ביום 27.8.06.