החלטה בתיק בש 90737/06

ערר על החלטת בית משפט השלום בתל- אביב- ב"ש 4419/05 מיום 21.2.06- לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, והמשיב שוחרר בתנאי שחרור כמפורט בהחלטה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות)- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, וכן מספר אישומים רב בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, בעבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי- עבירה לפי סעיף 432 לחוק, וכן אישום נוסף בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע.

על פי עובדות כתב האישום המדובר בפרשת "עוקץ", כאשר המשיב, יחד עם אחרים, פעל , לכאורה, במסגרת חברת מ.א.נ.ח לצורך יישום תוכנית מרמה על פיה תכננו המעורבים בפרשה לרכוש סחורות מספקים, תוך שימוש בשיקים דחויים, כאשר ידעו הנ"ל מראש כי אין לשיקים כיסוי, ותוך שהם מתכננים לסגור החברה ביום 30.9.05, למכור את הסחורות שרכשו, ולהרוויח כסף ממכירות אלה. אליבא דמדינה, במסגרת תוכנית המרמה נרכשה סחורה בסך כולל של 2,000,000 ש"ח.

 ע"פ המתואר עלי כתב האישום חלקו של המשיב בחברת ה"עוקץ" היה דומיננטי. המשיה היה "הראש הפועל" בחברה. במסגרת תפקידו זה קיבל לידיו המשיב פנקסי שיקים חתומים ע"י ניסים חבה, השתמש בהם בעצמו, ואף הורה למעורבים אחרים בפרשה לרכוש- באמצעות השיקים חסרי הכיסוי- סחורות רבות ככל הניתן מספקים, תוך הצגת מצג שווא אודות החברה בפניהם, וכל זאת במספר רב של הזדמנויות.

בית משפט השלום בהחלטה יסודית, ומפורטת, קבע קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם עילת מעצר. בית משפט השלום קבע, כי משנמצאה חלופת מעצר ראויה בעניינו של המשיב, כמו גם המלצת שירות המבחן לשחררו, יש מקום לשחרר המשיב לחלופת מעצר.

התובעת המלומדת, עו"ד רנית בר-און, סבורה כי שגה בית המשפט קמא, עת החליט לשחרר המשיב לחלופת מעצר.

התובעת המלומדת סברה כי המדובר במשיב אשר שימש כ"ראש" במסגרת חברת ה"עוקץ", ובמסגרת הפרשה נשוא כתב האישום. לדידה של התובעת המלומדת, המשיב היה מעורב בפעילות החברה מרגע קשירת הקשר ועד לסגירתה, תוך שהוא "מושך בחוטים", ובמקביל פועל בעצמו, לאורך כל הדרך. לפיכך, סבורה התובעת המלומדת, כי המשיב שבפנינו השתייך לדרג העליון בחברה, והוביל לכך ש"נעקץ" סך של כשני מיליון ש"ח,  מספקים תמימים, אשר נפלו  קורבנות לפעילות הנוכלות והמרמה המתוחכמת של חברת ה"עוקץ".

זאת ועוד, התובעת המלומדת עמדה על כך שהמשיב הסגיר עצמו למשטרה רק לאחר כחודש ממעצרם של יתר המעורבים בפרשה, עת ידע הוא כי המשטרה מחפשת אחריו על מנת לחקור אותו לעניין פרשה זו, במשך כל הזמן האמור. בכך, לדידה של התובעת המלומדת, יש כדי להעצים כנגדו את עילת המעצר, שכן קיים חשש ממשי שהמשיב ימשיך לשבש הליכי משפט ו/או להימלט מן הדין, וזאת בנוסף למסוכנותו הגלומה במעשיו, לכאורה, במסגרת פרשה זו. יתר על כן, המשיב בעל עבר פלילי, ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים, שהינו חב הפעלה בתיק זה.

סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד יוסי זילברברג, סבור כי החלטת בית משפט קמא נכונה ומעוגנת.

לגישת הסניגור המלומד, מתוך כ-15 מעורבים בפרשה, נעצרו רק שלושה מעורבים- מעורבים שתסקירי המבחן בעניינם היו שליליים. לפיכך, לדידו, היה מקום לשחרר גם המשיב לחלופת מעצר, כפי שעשה כן בית משפט השלום, שכן תסקיר המעצר בעניינו חיובי, והמליץ על שחרורו, ואף מעורבים אחרים ב"דרג" של המשיב בחברה שוחררו לחלופת מעצר. הסניגור המלומד סבור, כי בית משפט השלום איבחן נכונה בין המעורבים השונים, ובנסיבות אלה, החלטתו סדורה.

שיוויתי לנגד עיני טענות הצדדים המלומדים, ובאתי לכלל מסקנה כי יש ממש בערר המדינה.

הלכה היא מלפני בית המשפט העליון כי:

"בנסיבות מיוחדות יכול שאף עבירות רכוש תצבענה על מסוכנותו לביטחון הציבור של מבצען. כאלה הן: '... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, [אשר] עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור' " (בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, ראה עוד: בש"פ 5431/98 פרנקל וריביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 268; בש"פ 7161/00 מדינת ישראל נ' אלכסנדר רחלין ואח' תק- על 2000 (3) 2502).

מקרה דומה לשלנו, בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט עדיאל ציין כי: "העבירות המיוחסות לעורר הנן עבירות מרמה בהיקף רחב, של כשלושה מיליון שקלים. הן בוצעו באמצעים מתוחכמים, הכוללים זיוף של תעודות זהות והתחזות לאחרים, במסגרת מאורגנת של מספר אנשים, באופן שיטתי ועל פני זמן ממושך... לאלה מצטרף עברו הפלילי של העורר...".

בבש"פ 8629/02 אילן יעקב נ' מדינת ישראל, תק- על 2002 (3) 2455, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופטת שטרסברג- כהן ציינה כי: "המבחנים שננקטו לצורך  קביעת מסוכנות בעבירות רכוש הם ביצוע שיטתי, בהיקף ניכר תוך התארגנות של מספר עבריינים, תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים ובעזות מצח. בכל אלה יש כדי לפרוע סדרי חברה תקינים. כל אלה התקיימו בענייננו ודי בכך כדי לבסס את יסוד המסוכנות המקים עילת מעצר".

בבש"פ 7803/01 ודים ניידיץ' נ' מדינת ישראל, תק- על 2001 (3) 1756 דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהותירה על כנה את החלטת בית משפט השלום לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט חשין ציין כי: "משהוכח להנחת דעתנו קיומה של עילת מעצר, ומאותם טעמים עצמם, אין הוא העורר ראוי לחלופת מעצר. אכן, אם יהיה ב"מעצר בית" לא יוכל העורר להמשיך במעשי הרמייה כפי שביצע עד כה, אולם אמצעי הקשר העומדים כיום לרשותם של אנשים יאפשרו לו להמשיך במעשיו הרעים גם מביתו, ועל כן דוחה אני אפשרות לחלופת מעצר".

כמצוין לעיל, בענייננו המדובר בפרשת "עוקץ" רחבת היקף- הן מבחינת מספר מעשי המרמה המתוחכמים והנכלוליים, והן מבחינת סך הכסף ש"נעקץ"- כאשר המשיב נטל בה, לכאורה, חלק עיקרי וממשי. המשיב נטל חלק ב"פגישת הקשר", בה תוכננה תוכנית ה"עוקץ", וכן לאחר מכן, השתתף ואף לקח חלק פעיל וממשי בהוצאת התוכנית מן הכוח אל הפועל, תוך שהוא פועל לעצמו, ובמקביל מפעיל אחרים במוצא פיו, למימוש רכישות הסחורות, ומיני המותרות, שנטלו לעצמם מעורבי פרשה זו. ע"פ חומר הראיות, המשיב היה בחברה כ"ראש" לכל דבר ועניין, הן מבחינת התנהגותו, הן מבחינת מעשיו, והן מבחינת תפיסת יתר המעורבים את מעמדו בחברה. באמצעות פנקסי שיקים חתומים, וחסרי כל כיסוי, יצא המשיב ל"מסע" רכישת סחורות על ידו, או באמצעות אחרים ועל דעתו, תוך הצגת מצג שווא לסוחרים שנפלו קורבן תמים למעשי הנוכלות האמורים.

במצב דברים זה, עילת המסוכנות בולטת ומזדקרת.

לא זאת אף זאת, לעילה זו מצטרף החשש הממשי שהמשיב ישבש הליכי המשפט ו/או ימלט מן הדין. שכן, כפי שצוין לעיל, המשיב הסגיר עצמו לידי המשטרה, רק כחודש לאחר מעצרם של יתר המעורבים בפרשה, כאשר הוא מודע לכך שהוא דרוש לחקירת המשטרה לעניין מעורבותו בתיק זה.