החלטה בתיק בש 90602/06

בקשה לעיון נוסף בהחלטת בית משפט מחוזי תל- אביב- ב"ש 91525/05 מיום 19.6.05- לפיה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.

ע"פ עובדות כתב האישום המבקש, יחד עם אחרים, היה חבר בארגון פשיעה, אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, במשך כארבע שנים. במסגרת פעילותו של הארגון בוצעו עבירות פליליות במהלכן הוצאו חשבוניות כוזבות, נוכו שיקים, ובוצעו פעולות ששימשו, הלכה למעשה, על מנת לטשטש, להסתיר ולהסוות  מקור הכספים שהתקבלו בתמורה לחשבוניות הכוזבות. בנוסף, נעברו פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, וזאת בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000. בד בבד, בוצעו, לצרכי ארגון הפשיעה, פעולות אלימות ומעשי סחיטה כנגד בעלי חוב שונים.

המבקש שימש במסגרת הארגון זה כמנהל, מארגן ומכוון פעילות. כתב אישום מייחס למבקש, ביצוען של עבירות פליליות כמו איסור הלבנת הון, עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, חבלה בכוונה מחמירה, שידול להתאבדות, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים (שני אישומים).

פרט האישום הראשון מייחס למבקש עיסוק בניכיון שיקים, ובין היתר שיקים שהתקבלו בתמורה לחשבוניות כוזבות שהופצו ע"י הארגון, תוך שימוש בחברה (נאשמת 11), במטרה להסוות את מקור הכסף.

פרט האישום החמישי מייחס למבקש, יחד עם אחרים, קבלת מזומנים והמחאות כתמורה לחשבוניות כוזבות שנמסרו לקונים, והפקדתם בחשבונות בנק, והכל על מנת להסתיר או להסוות את מקורם, את זהות בעלי הזכויות בהם, מיקומם, תנועותיהם ועוד- והכל במסגרת ארגון הפשיעה.

פרט האישום השישי מייחס למבקש, יחד עם אחרים, רישום חברה פרטית, שעוסקת במסחר סיטוני בתכשיטים, כאשר הלכה למעשה, עסקה בניכיון שיקים ומתן הלוואות, ושימשה את הארגון. כן מיוחס למבקש שימוש בחשבון בנק, בו הופקדו שיקים בסכום אדיר, כמפורט בכתב האישום, אשר שימש את פעילות הארגון, והמבקש עשה בו כבשלו.

פרט האישום התשיעי מייחס למבקש, יחד עם אחרים, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, גרימת חבלה בכוונה מחמירה ושידול להתאבדות של אדם בשם גדי בן  שטרית ז"ל, וזאת בשל חוב שהיה חייב המנוח למבקש ולנאשם 1. המנוח הוכה באכזריות ואוים קשות ע"י נאשמים 1 ו-5 בידיעתו של המבקש עד אשר שם קץ לחייו ע"י כך שתלה עצמו, בשל האיומים הקשים והאלימות שספג.

פרט אישום הארבעה עשר מייחס למבקש, יחד עם אחרים, סחיטה באיומים של אדם בשם תומר טישלר, וזאת בגין חוב שחב אדם בשם אבי מורן למבקש. המבקש, בין היתר, התקשר לתומר טישלר, לאחר שזה הותקף ואוים קשות ע"י נאשמים 3 ו-7, ודרש כי יגיע לטירה על מנת להסדיר את חובותיו, והלה סירב. בגין סירובו זה הושמעו כלפי תומר טישלר איומים נוספים ע"י נאשם 1.

עניינו של המבקש, ונאשמים נוספים יחד עימו, נדון במסגרת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון (בש"פ 6206/05; בש"פ 6239/05 מיום 21.8.05).

עררו של המבקש נדחה. בית המשפט העליון- כב' השופטת נאור- קבע לעניין עבירות האלימות המיוחסות למבקש, כי קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש בפרט אישום 14. לא כך, לגבי פרט אישום 9. בית המשפט העליון קבע כי עילת המעצר שרירה וקיימת נוכח קיומן של ראיות לכאורה בעבירת סחיטה ואיומים.

ביום 2.2.06 הורה בית המשפט העליון (בש"פ 597/06) על הארכת מעצרו של המבקש ואחרים באותה הפרשה למשך 90 ימים נוספים מעבר לתשעת חודשי המעצר בהם שהה המבקש.

בית המשפט העליון - כב' השופט ג'ובראן- ציין כי המדובר בפרשה בה מיוחסות למבקש, יחד עם אחרים, מעורבות בעבירות חמורות של ארגון פשיעה, הפועל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית למטרות פליליות, אשר כללו, בין היתר, פעולות שונות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון. בנוסף, נהגו חברי הארגון בפרשה זו להפעיל סנקציות אלימות כנגד בעלי החוב. עוד קבע בית המשפט העליון, כי המבקש שלפנינו הינו מנהל, מארגן ומכוון בפעילות בארגון הפשיעה- יחד עם אחרים, וכי המשפט בעניינם מתנהל ביעילות, ולפיכך הורה בית המשפט העליון מפי כבוד השופט ג'ובראן:

"אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום ונראה, כי מעשיהם, כמו גם האלימות הקשה בה נקטו במהלך הפעילות כנגד החייבים, מעידים על מסוכנותם ועל חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים... נראה, כי עצם השתייכות המשיבים לארגון פשיעה, אורך התקופה בה נקטו פעולות אלימות קשות כנגד חייבים ועברם הפלילי של חלק מהמשיבים מלמדים, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר".

סניגורו המלומד של המבקש, עו"ד פלדמן, עתר לשליחת המבקש לבדיקת מסוכנותו ע"י שירות המבחן. הסניגור המלומד טען, כי המבקש שוהה במעצר מזה תקופה ארוכה של כשנה. בנוסף, לגישת הסניגור המלומד, ע"פ החלטת בית המשפט העליון (כב' השופטת נאור), עצור המבקש בגין פועלו, לכאורה, בפרט אישום 14 בלבד, כאשר העד הנוגע לפרט אישום זה- עד המדינה תומר טישלר- העיד זה מכבר, ולפיכך לא קיים חשש לשיבוש ההליכים ע"י המבקש כיום. לדידו של הסניגור, בנסיבות אלה, ראוי לשקול שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, נוכח הנטען על ידו ונתוניו של המבקש.

באלה הדברים באתי לבחון טענות הסניגור המלומד.

פרט אישום 14 מושתת בעיקרו על עדויותיהם של תומר טישלר- שסיים עדותו בבית המשפט- ועדות עד התביעה אבי מורן שטרם עלה ובא לדוכן העדים.

הודעותיו של עד זה מיום 19.4.05 ו-20.4.05 מתיישבות ומשלימות התשתית הראייתית המותאמת לגירסתו של תומר טישלר.

הסניגור המלומד סבור כי לא ניתן ליתן אמון בעדותו של עד המדינה תומר טישלר, הן לצורך הרשעתו בפרט אישום 14, והן לעניין מעצרו עד תום ההליכים- אף לאחר שזה העיד בבית המשפט.

בית המשפט העליון- כב' השופטת ארבל- בש"פ 10512/05 מיום 24.11.05- קבע: