החלטה בתיק בש 90601/07

לפני בקשה לעיון חוזר (לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים),תשנ"ו-1996 ), לביטול מעצר הבית בו נתון המבקש והפחתת הערבויות הכספיות שהופקדו על ידי המבקש.

העובדות הצריכות לעניין עד כה:

1. ביום 23.06.2004 , הוגש כנגד המבקש ואח' כתב אישום בת.פ.ח 1120/04 בית המשפט המחוזי בתל-אביב. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום הליכים (ב"ש 92164/04). 
2. העבירות שיוחסו למבקש, בכתב האישום הינן- סיוע לרצח, גרימת מוות ברשלנות וסיוע לאחר מעשה.
3. ביום 27.09.2004, עצר כב' השופט כבוב (בביהמ"ש מחוזי-ת"א) את המבקש ואח' עד תום ההליכים.
4. ביום   16.05.05  החליט כב' השופט רובינשטיין, מביהמ"ש העליון,במסגרת בקשה  לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים),תשנ"ו-1996 , בעניינו של המבקש, כי תבחן חלופת מעצר ויוגש תסקיר מבחן , הדיון הוחזר לגופו של עניין לביהמ"ש מחוזי תל-אביב.
5. ביום 07.06.05, הורה ביהמ"ש זה, על שחרור המבקש ממעצרו בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו, הפקדת מזומנים על סך 20,000 ש"ח, התחייבות אישית וצד ג' על סך 75,000 ש"ח וצו עיכוב יציאה מהארץ, יציאת המבקש מידי יום בין השעות 17:00-19:00 ברדיוס של 3 ק"מ בליווי אחד המפקחים(ב"ש 91767/05). 
6. ביום 09.06.05, במסגרת בש"פ 5546/05  קבעה כבוד השופטת נאור, כי ישונו תנאי השחרור של המבקש, באופן שלסכום ההפקדה יתווסף סך של 20,000 ש"ח, הערבות העצמית הוגדלה ל-500,000 ש"ח וההיתר לצאת ממעצר הבית, בכל יום למשך שעתיים בוטל  וסכום המזומנים הוכפל.
7.  ביום 31.10.05, הורה ביהמ"ש זה, על יציאה מידי יום, למשך שעתיים, לצורך סידורים וחיפוש מקום עבודה.
8. ביום 03.04.06 קבע ביהמ"ש זה, כי המבקש יצא מידי יום א'-ה' לעבודה, בין השעות 08:00-22:00, וביום ו' 08:00-16:00, וכי במהלך כל שעות העבודה יהיה נתון לפיקוח אחד מהערבים. וכן, יציאה מידי יום ב' בשבוע,  בין השעות 16:00-19:00, לצורך סידורים.
9. ביום 15.02.2007, ניתנה החלטת כב' הרכב השופט טימן, (בתיק העיקרי), בשאלה מרכזית הנדונה שם, באשר לקבילותם של כראיה של "פלטי תקשורת סלולרית" לצורך "איכון"- ונקבע כי הפלטים לא יהוו ראייה קבילה במשפט המבקש.    

לטענת בא-כוח המבקש,

החלטת כב' הרכב השופט טימן, שניתנה ביום 15.02.2007,  בנוגע ל-"פלטי תקשורת סלולרית"- קובעת כי ראיה זו אינה קבילה למשפט זה- והיא מכרסמת בראיות התביעה כנגד המבקש, שכן כלל האישום החמישי, המתייחס למבקש, נסמך כל כולו על הטענה, כי המבקש עקב אחרי הקורבן, נשוא האישום, טרם מעשה הפשע.

הבסיס הראייתי עליו נסמכה התביעה הוא-  אמירותיו של ירון סנקר (שהואשם והורשע בביצוע הרצח עצמו), שהינן רובן ככולן- עדויות שמועה, עדות אחת נוספת מפי אותו עד, שהיא בגדר מסקנה, ונובעת כביכול מהתנהלות המבקש במועד מאוחר לביצוע הפשע, ופלטי "האיכון".

מכאן נטען, כי משנשמט הבסיס המשפטי לתוקפם של פלטי האיכון, נותרו עדויות השמועה וכן בדל עדות שערכה, גם אם אילו ינתן לה כל המשקל הראייתי- מועט ביותר.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי עדותו של ירון סנקר, הגם שלא נחתם עימו הסכם מדינה , הרי שהודעותיו נמסרו, תחת ציפייה סובייקטיבית שיחתם עימו הסכם כזה. ולפיכך, יש בסיס להנחה כי עדותו תצריך "סיוע" כהגדרתו בסעיף 54א (א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.

זאת ועוד, ביום 10.01.2007 משהתייצב ירון סנקר ליתן עדותו- סירב לשתף פעולה והודעותיו הוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, ולפיכך יצריכו תוספת ראייתית מסוג "חיזוק".

לטענת ב"כ המבקש, במצב דברים זה, אין לומר עוד כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המבקש, ובהעדרה של תשתית ראייתית - אין בסיס לתנאי השחרור המחמירים שנקבעו בעניינו.

זאת ועוד, טוען ב"כ המבקש, כי בתעסוקתו הנוכחית של המבקש, אין בה כדי לאפשר שיקומו הכלכלי שהלך והחמיר בחלוף הזמן מאז מעצרו. מצבו הכלכלי החריף, גם לאור פרידתו מאשתו, מזה 7 שנים, שהובילה לחלוקת הרכוש והנכסים של בני הזוג.