החלטה בתיק בש 90466/07

1.         המשיב הורשע עפ"י הודאתו, שבאה במסגרת הסדר טיעון, בביצוע מעשה מגונה בכח בקטין יליד 14.1.86 אותו פגש במועדון והביאו לביתו, בהדחתו להשתמש בסמים ובשימוש בסמים, נשוא כתב אישום מתוקן בשנית בת.פ. 1071/02 (מחוזי ת"א - יפו).

ביום 27.11.02 נידון המשיב לארבע וחצי שנות מאסר בפועל ולשנתיים וחצי מאסר ע"ת כמפורט בגזר הדין שצורף כנספח ד' לבקשה.

2.         המשיב שוחרר ממאסרו ביום 10.12.06, והמבקשת עותרת עתה להוציא לגביו צו פיקוח ומעקב למשך 5 שנים בתנאים שמפורטים ברישא לבקשה, זאת על סמך המלצת יחידת הפיקוח שצורפה כנספח ו' לבקשה, מאחר וד"ר לנדא ממב"ן העריך את מסוכנותו המינית כבינונית-גבוהה (ראה נספח ה' לבקשה).

3.         ב"כ המשיב מתנגדת לבקשה, שהוגשה למעלה מחודשיים לאחר שחרורו של המשיב מהמאסר, וטוענת לקיום "ניגוד עניינים" באשר להערכת המסוכנות שבוצעה ע"י ד"ר לנדא.

באשר לתנאים שהמבקשת עותרת להטיל על המשיב טוענת ב"כ המשיב שבדירת מגוריו גרים גם אחותו ושני ילדיה, בת בגיל 10 ובן בגיל 4, ולא סביר לגרום להרחקתם ממנו. ב"כ המשיב מתנגדת גם לתנאי שאוסר על המשיב להימצא במועדונים בו נמצאים קטינים, שכן אלה מקומות הבילוי שלו.

4.         ב"כ המבקשת מסבירה את השיהוי שחל בהגשת הבקשה בעומס המוטל על יחידת הפיקוח, שמרכזת את הערכות המסוכנות לגבי כל האסירים שחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006 (להלן: " החוק") חל עליהם, ובצורך בהתארגנות של שב"ס להפעלתו של החוק שנכנס לתוקפו ביום 1.10.06.

5.         המבקשת עותרת להוציא "צו פיקוח" כנגד המשיב עפ"י הוראת סעיף 12(א) לחוק שזו לשונו:

" בית המשפט, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, רשאי להוציא לגבי עבריין מין צו פיקוח ומעקב לתקופה שיקבע, אם סבר, לאחר שקיים דיון בענין, שרמת הסיכון כי עבריין המין יבצע עבירת מין נוספת אינה נמוכה (בחוק זה - צו פיקוח)".

סעיף 12(ד) לחוק קובע כי:

" דיון לפי סעיף זה יתקיים סמוך לאחר מתן גזר הדין ואם עבריין המין נידון למאסר בפועל, או שבית משפט ציווה על אשפוזו - לפני שחרורו מן המאסר או מן האשפוז, או סמוך לאחר השחרור מן האשפוז, לפי הענין; ואולם רשאי בית המשפט לדון לפי סעיף זה גם לאחר המועדים האמורים, אם מצא שיש צורך בכך מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.         לאחר שעיינו בגזר הדין על פיו ריצה המשיב את עונש המאסר ובחוות דעתו של ד"ר לנדא באשר למסוכנותו של המשיב, אנו מחליטים שיש מקום לדון בבקשה גם עתה, לאחר שחרורו של המשיב מהמאסר.

מהמסמכים הנ"ל עולה שהמשיב הוא בעל אורינטציה מינית הומוסקסואלית אשר אינו מתחרט על מעשיו, סף הגירוי שלו נמוך, הוא לא קיבל טיפול בבית הסוהר, ומשכך מדובר באדם בעל סיכון בטווח דרגה - בינונית - גבוהה שיתכן ונמשך בעיקר לקטינים או לאנשים בעלי מבנה גוף נערי.

מטרת החוק, כפי שהוגדרה בסעיף 1, היא להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות ע"י עברייני מין. לאור מסוכנותו המינית של המשיב, כפי שתוארה לעיל, יש להחיל עליו את החוק גם אם כבר השתחרר ממאסר על מנת להגן על הציבור, ובמיוחד על קטינים, מפניו.

מסוכנותו של המשיב מהווה "נימוק מיוחד" המצדיק דיון בבקשה לאחר שחרורו  מהמאסר, מה גם שלא חלף זמן רב עד שנערכה למשיב "הערכת מסוכנות" ועד שהוגשה הבקשה, ולא נטען כי המשיב שינה את מצבו, וכי קבלת הבקשה לאחר ששוחרר ממאסרו עלולה לשנות את מצבו לרעה.

7.         אנו דוחים את טענת ב"כ המשיב לפיה אין לקבל את "הערכת המסוכנות" שנערכה למשיב ע"י ד"ר לנדא מאחר והיא נגועה בניגוד עניינים.

סעיף 9 לחוק קובע כדלקמן:

" ניגוד ענינים

לא ייתן מעריך מסוכנות הערכת מסוכנות לגבי עבריין מין, בהתקיים אחד מאלה:

• (1)      חשש שמעריך המסוכנות לא יוכל למלא את חובתו כמעריך מסוכנות בשל ניגוד ענינים בין חובתו כאמור לבין עיסוקיו האחרים;