החלטה בתיק בש 9042/05

הבקשה שלפניי היא להחזרת תפוס - כסף מזומן בסך 18,470 ש"ח ו-100 דולר ארה"ב (להלן: "הכסף המזומן").

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין החזקת סם שלא לצורך צריכה עצמית. על פי כתב האישום, נתפס המבקש ברכב כאשר בתא המטען נמצא סם מסוג חשיש במשקל של כששה וחצי קילוגרם, מחולק ל-67 מנות ("סוליות"). אצל המבקש נתפס גם הכסף המזומן.

המבקש הודה בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ומכוח החזקה שבחוק ברור כי גם קיימת עילת מעצר. במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, שוחרר המבקש למעצר בית.

עם המעצר נתפס גם רכב בבעלות אדם אחר, אשר בית המשפט הורה לשחררו.

עתה עותר המשיבה ומבקש כי אורה על שחרור הכסף המזומן. טענת ב"כ המבקש היא כי כתב האישום מייחס למבקש עבירה של החזרת סם ולא סחר בסם, ולכן לכסף המזומן אין כל קשר עם העבירה נשוא כתב האישום. המשך החזקת הכסף המזומן פוגע בזכותו הקניינית של המבקש, טוען ב"כ המבקש. עוד הוא מוסיף וטוען כי המבקש נתן הסבר הגיוני להימצאותו של הכסף המזומן אצלו בעת המעצר. לאור כל זאת נטען כי אין כל הצדקה חוקית להמשיך ולהחזיק את הכסף וכי מן הדין להשיבו למשיבה.

ב"כ המשיבה לא הרבתה בהסברים וכל אשר נטען על ידה הוא כי הכסף המזומן ישמש כראיה במשפט, כי מקורו יתברר במשפט וכי קיימות סתירות בהסברי המבקש באשר למקור הכסף. יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את הדברים ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סמכותה של המשטרה לתפוס חפצים, לרבות כסף, מעוגנת בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), הקובע כדלקמן:

32. סמכות לתפוס חפצים

(א)           רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור,

עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

(ב)           על אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו

של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א1971-, אלא על-פי צו של בית משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לענין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות; בית משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו.

(ג)           שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין סעיף זה.

רואים אנו כי הסעיף מסמיך את המשטרה לתפוס חפץ אם יש יסוד סביר להניח כי באותו החפץ נעברה עבירה, או כי עומדים לעבור בו עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך בשל עבירה, או שהוא ניתן כשכר בעד עבירה או כאמצעי לביצועה.

סעיף 33 לפקודה מסמיך את המשטרה להמשיך ולהחזיק בחפץ עד אשר יוגש לבית המשפט. יחד עם זאת, סעיף 34 מסמיך את בית המשפט להורות מה ייעשה בחפץ, עת יפנה אליו מי מן המנויים באותו הסעיף.

במקרה שלפניי לא נטען כי בכסף המזומן נעברה העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום, או כי הוא עמד לעבור עבירה עם הכסף. טענה בדיון ב"כ המשיבה  כי הכסף המזומן ישמש ראיה במשפט של המבקש - זאת העילה עליה מבססת המשיבה את רצונה להמשיך ולהחזיק בכסף המזומן. בסעיף 2 לכתב האישום נרשם כי יש בכוונת המשיבה לבקש את חילוט הכסף.