החלטה בתיק בש 90381/06

ערר על החלטת בית משפט השלום בתל- אביב- ב"ש 4418/05, 4419/05 מיום 8.1.06-  לפיה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות)- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, מספר אישומים רב בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, וכן בעבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי- עבירה לפי סעיף 432 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המדובר בפרשת "עוקץ", כאשר העורר, לכאורה, קשר קשר עם אחרים לביצוע מעשי מרמה והונאה כלפי ספקים, על ידי רכישת סחורות ושירותים באמצעות שיקים ללא כיסוי ומכירתן, תוך שהם מתכננים לסגור החברה ביום 30.9.05, למכור את הסחורות שרכשו, ולהרוויח כסף ממכירות אלה. על פי כתב האישום, במסגרת תוכנית המרמה נרכשה סחורה בסך כולל של         כ- 2,000,000 ש"ח. הפעילות האמורה נעשתה, לכאורה, בשמה של חברת מ.א.נ.ח, שהוקמה כחברת "קש" לצורך פעילות זו.

ע"פ המתואר עלי כתב האישום- ויודגש כי אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה- פתח העורר, ע"פ הנחיית קושרים אחרים בפרשה, חשבון בנק עסקי בבנק הפועלים, חשבון הוא היה מורשה החתימה היחיד. במסגרת פעולתו זו, הציג עצמו העורר בבנק, בכזב, כמי שיש לו הכנסה קבועה, על מנת לקבל מהבנק מסגרות אשראי ופנקסי שיקים, בעוד קושרים אחרים מזרימים כספים לחשבון זה. על סמך מצג שקרי זה, "זכה" העורר לקבל פנקסי שיקים מהבנק, כאשר אושרה לו אף מסגרת אשראי בסך של 30,000 ש"ח. יתר על כן, העורר הזמין פנקסי שיקים מחשבון הבנק הפרטי שלו, מסר אותם לשימושם של קושרים אחרים בפרשה, והשתמש בהם אף הוא, לצורך רכישת סחורות לחברה, במספר הזדמנויות. כמו- כן, העורר מסר צילום תעודת זהות ותצלום כרטיס אשראי מהחשבון העסקי במלון "אלכסנדר" בתל- אביב, על מנת ל"הבטיח" תשלום חדר שהושכר במלון ע"י נאשם 2 במסגרת הקשר, כאשר בסופו של דבר, ה"תשלום" למלון בוצע בשיק חסר כיסוי, חתום בידי העורר. באותה השיטה, שילם העורר אף לבעליו של "ספא סאל מיה" בהרצליה, באמצעות שיק חסר כיסוי בגין שירותים שהעניק הספא לחברי הקשר ובני זוגם, כאשר העורר ובת זוגו נהנו אף הם, פעמיים, משירותי הספא (עבור חלק מהשירותים כלל לא הועבר תשלום לספא). אם בכך לא סגי, העורר הורה, יחד עם אחרים, לנאשמים אחרים בפרשה ולקניינים לבצע הזמנות של סחורות מספקים, כאשר העורר חתם לעיתים על הזמנות, עזר ליתר הקושרים ליצור מצג שווא שהוא מנהלה של חברה לגיטימית, קיבל לידיו סחורות, מילא שיקים, חתם עליהם ו"פיזר" אותם. בנוסף, חתם העורר על מספר ערבויות אישיות כלפי ספקים, כאשר הוא מודע היטב, לאי יכולת פרעונן.

בא כוחו המלומד של העורר, עו"ד עופר אשכנזי, טען כי שגה בית משפט קמא עת הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. לגישת הסניגור המלומד, חלקו של העורר מסתכם בכך ששימש כ"קוף" וקיבל הוראות מהממונים עליו. העורר לא השתתף בתכנון ה"עוקץ" ובתחכומו, אלא רק היווה "מכשיר" בידי המעורבים העיקריים בפרשה ליצירת מצג של חברה בעלת פעילות לגיטימית. כן טען הסניגור המלומד, כי יתר המעורבים ב"מעגל הקשר" בדרגתו של העורר, שוחררו לחלופת מעצר, פרט לאחד מהם, שכנגדו תלוי ועמוד מאסר על תנאי, בניגוד לעורר. אשר כך, עתר הסניגור המלומד לחלופת מעצר מתאימה לעורר, על אף קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

שיוויתי לנגד עיני טענות הסניגור המלומד, ובאתי לבחון עיקרי הדברים.

הלכה היא מלפני בית המשפט העליון כי:

"בנסיבות מיוחדות יכול שאף עבירות רכוש תצבענה על מסוכנותו לביטחון הציבור של מבצען. כאלה הן: '... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, [אשר] עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור' " (בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, ראה עוד: בש"פ 5431/98 פרנקל וריביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 268; בש"פ 7161/00 מדינת ישראל נ' אלכסנדר רחלין ואח' תק- על 2000 (3) 2502).

מקרה דומה לשלנו, בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט עדיאל ציין כי: "העבירות המיוחסות לעורר הנן עבירות מרמה בהיקף רחב, של כשלושה מיליון שקלים. הן בוצעו באמצעים מתוחכמים, הכוללים זיוף של תעודות זהות והתחזות לאחרים, במסגרת מאורגנת של מספר אנשים, באופן שיטתי ועל פני זמן ממושך... לאלה מצטרף עברו הפלילי של העורר...".

בבש"פ 8629/02 אילן יעקב נ' מדינת ישראל, תק- על 2002 (3) 2455, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופטת שטרסברג- כהן ציינה כי: "המבחנים שננקטו לצורך  קביעת מסוכנות בעבירות רכוש הם ביצוע שיטתי, בהיקף ניכר תוך התארגנות של מספר עבריינים, תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים ובעזות מצח. בכל אלה יש כדי לפרוע סדרי חברה תקינים. כל אלה התקיימו בענייננו ודי בכך כדי לבסס את יסוד המסוכנות המקים עילת מעצר".

בבש"פ 7803/01 ודים ניידיץ' נ' מדינת ישראל, תק- על 2001 (3) 1756 דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהותירה על כנה את החלטת בית משפט השלום לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט חשין ציין כי: "משהוכח להנחת דעתנו קיומה של עילת מעצר, ומאותם טעמים עצמם, אין הוא העורר ראוי לחלופת מעצר. אכן, אם יהיה ב"מעצר בית" לא יוכל העורר להמשיך במעשי הרמייה כפי שביצע עד כה, אולם אמצעי הקשר העומדים כיום לרשותם של אנשים יאפשרו לו להמשיך במעשיו הרעים גם מביתו, ועל כן דוחה אני אפשרות לחלופת מעצר".

לא פחות חשוב, החלטת בית המשפט העליון בפרשה זו, בעניין יוסף חבובה (בש"פ749/06), בה נדחה ערר לעצור העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט העליון ציין כי מדובר בעורר, אשר היה חלק מביצוע שיטתי ורב היקף של פעולות מרמה, אשר נעשו מול מספר רב של ספקי סחורות. בית המשפט העליון ציין כי:

 " מדובר במעשים שנעשו לשם בצע כסף, תוך פגיעה רבה באחרים, ושאשר הפיתוי הכלכלי לחזור עליהם הינו רב. לאור זאת, עולה מאליה המסוכנות הגלומה במי שנטל חלק במעשים מסוג זה".

בענייננו הדברים ברורים עד מאוד. העורר ביצע, לכאורה, שורה ארוכה של מעשי מרמה באיצטלה של עיסקאות מסחריות. העורר היה זה שפנה לבנק ו"הקים" את החשבון העסקי של חברת ה"עוקץ"- חשבון אשר איפשר, הלכה למעשה, את ביצוע פעולות המרמה והנוכלות המתוחכמות בהן פעלה חבורת ה"עוקץ". כמו- כן, העורר הציג עצמו בחלק מהמקרים כמנהל החברה כלפי ספקים, ורכש אמונם בדרך זו. משכך פני הדברים, נראה כי פועלו של העורר הינו משמעותי עד מאוד. ועוד, העורר היה אף זה שחתם על פנקסי השיקים, שחולקו לספקים ש"נעקצו", וחתם על ערבויות אישיות לטובת הספקים- ערבויות חסרות כל כיסוי. בנוסף, חלק מהשיקים שולמו למספר ספקים מידיו של העורר. בכך למעשה, פעל העורר לקידום תוכנית ה"עוקץ". לפיכך, קשה לקבל טענת הסניגור המלומד, כי העורר שימש כ"קוף" של החברה, ורק מילא הוראות ה"ממונים" עליו.

במצב דברים זה, עילת המסוכנות בולטת ומזדקרת.

יתר על כן, לעילה זו מצטרף החשש הממשי שהמשיב ימלט מן הדין. העורר ניסה לצאת את הארץ בזמן חקירתו, ונעצר בשדה התעופה. בהודעתו של העורר מיום 3.11.05, נשאל הנ"ל מדוע ניסה לצאת מן הארץ, והלה השיב: "קודם כל מצד אחד סבתא של אשתי במצב קשה, מצד שני שאני אצא קצת עד שאני אעשה משהו בנדון אני חושש ומפחד שישחטו אותי אני ברגע שאני מעיד על אנשים כאלה אני נחשב כמת. אני לא לקחתי מהם כסף. אף אחד לא נתן לי כסף לצאת מהארץ לקחתי הלוואה מחבר נהג מונית לצאת מהארץ" (גיליון 1 שורות 1-4).

בהודעתו מיום 10.11.05, נשאל העורר האם היה מגיע למשטרה, משהיה מקבל את הכסף שהובטח לו, והלה השיב: "הייתי מחזיר חובות שיש לי וקונה כרטיס טיסה לחו"ל" (גיליון 5 שורות 81-82).

לאמור, החשש להימלטותו של העורר הינו חשש ממשי, שאינו בעלמא. לציין, אשת העורר הינה תושבת בלארוס, עובדה זו מצביעה על נגישות לחו"ל אשר מקימה חשש נוסף שמא ינסה המשיב להימלט עימה ועם ילדה מן הארץ.

לציין, לעורר הרשעות קודמות (משנים רחוקות) בעבירות של שימוש במסמך מזויף ובניסיון לקבל דבר במרמה. כן כנגד העורר תלוי ועומד תיק מב"ד בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. לאמור, גם שעברו הפלילי של העורר אינו מכביד, יש בו כדי להוסיף על מסוכנותו.