החלטה בתיק בש 9037/05

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         בכתב האישום נטען כי בתאריך 27/10/05 סמוך לשעה 22:15, ברח' שמריהו לוין בבאר-שבע, החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל נטו של 704.3 גרם, מחולק לשבע יחידות, שלא לצריכה עצמית, וזאת ללא היתר כדין או רשיון מהמנהל.

הוראת החיקוק המיוחסת לו: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה בניגוד לסעיף 7(א)+(ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

3.         בא כוח המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי לטענתו לגבי החזקת הסם, המשיב החזיק את הסם לצריכתו העצמית, ולפחות לכאורה כבר בשלב זה ניתן להפריך את חזקת המסוכנות.

4.         בא כוח המבקשת מבקש מבית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

לגישתו, קמות שתי עילות מעצר נגד המשיב: העילה הראשונה חשש מהימלטות מהדין, שכן המשיב אזרח קנדה, ובמסגרת מעצרו ניסה להימלט מהשוטרים, ורק לאחר מרדף אחריו הצליחו לתפוס אותו; העילה השניה חזקת המסוכנות, שכן מיוחס למשיב החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ועל המשיב מוטל הנטל להפריכה.

לגישת המבקשת אם בית המשפט יגיע למסקנה כי בסופו של יום יורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, הרי מתבקש בית המשפט להורות על הפקדה כספית נכבדה, שתמנע ממנו כל מחשבה של עזיבת הארץ שלא כדין, והפקדת הדרכון.

5.         בא כוח המשיב מנגד מבקש מבית המשפט להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

לגישת בא כוח המשיב המדובר במשיב בן למשפחה מכובדת אמו רופאה ואביו שף במסעדה. המשיב בן 25 שנה, בוגר אוניברסיטה, ומזה יותר מ-5 שנים משתמש באופן קבוע בחשיש לצריכתו העצמית. העובדה שהסם נתפס כשהוא מחולק אין לכך ראיה שזה לא לשימוש עצמי, מפנה לע"פ 881/84 של בית המשפט העליון, שם נקבע כי עצם העובדה שהסמים היו מחולקים זה לא ראיה לכך שזה לא היה לשימוש עצמי, מפני שיכול להיות שכך הוא קנה את הסם.

לגישתו אין חשש שהמשיב ינסה להימלט מן הארץ, שכן המשיב הודה בהחזקת הסם. אולם לדבריו הסם הינו לשימוש עצמי ולא למטרת סחר. מפנה בא כוח המשיב את בית המשפט לאמרתו של המשיב .

סבור בא כוח המשיב כי נסיון התחמקותו של המשיב מהמשטרה, אינו אלא מעשה של אדם שמנסה להציל את עורו ובורח, בריחה חסרת סיכוי, ולא באדם שתכנן בריחה מתוך הכלא. ולראיה כשהוא נתפס לא ניסה להתנגד, הביע חרטה ואמר כי רכש את הסם לשימושו העצמי.

יתירה מזאת, טוען בא כוח המשיב כי העובדה שהמשיב אזרח קנדה אין בה כדי להחמיר איתו, שכן ניתן לנטרל את החשש מהימלטות על ידי הפקדת דרכון והוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדו.

משווה בא כוח המשיב בין מקרה זה לבין תושבי שטחים אשר נקבע בפסיקה כי ניתן להסיר את החשש מהימלטות בהטלת הפקדה. מפנה לבש"פ 3756/05 טרשאן ואח' נ' מ"י. 

באשר לחזקת המסוכנות: לגישת בא כוח המשיב, מגירסתו של המשיב ניתן ללמוד כי רכש את הסם לצריכה עצמית ובנסיבות אלה לא קיימת לכאורה חזקת המסוכנות. חיזוק לכך ניתן ללמוד מעברו הנקי של המשיב ומהעובדה שהמשיב הודה בהחזקת הסם.

מפנה בא כוח המשיב להחלטות שניתנו בבית המשפט העליון בהם שוחררו נאשמים אשר החזיקו כמות גדולה בהרבה מהכמות שהחזיק המשיב. מפנה לבש"פ 1191/04 ובש"פ 1177/04 (ולא כפי שנרשם בטעות 1174/04, מ.מ).

לגישת בא כוח המשיב מכל המקובץ לעיל עולה כי לא קיימת עילת מעצר.

הציג בא כוח המשיב בפני בית המשפט חלופה למעצר בביתו של מר יוסי מזרחי בקריית ים, ובהשגחת ערבים נוספים.

6.         כאמור בא כוח המשיב אינו חולק לגבי קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. אם כי לגישתו המשיב החזיק את הסם לשימושו העצמי, למד זאת מנסיבות העניין כפי שהוצגו בפני בית המשפט. אי לכך, לגישתו, לכאורה לא קמה חזקת המסוכנות.