החלטה בתיק בש 90183/06

ערר על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב - ב"ש 4871/05 מיום 9.1.06 - לפיה הורה בית המשפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות קשירת קשר, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר, זיוף, שימוש במסמך מזוייף, הונאה בכרטיסי חיוב, משיכת שיק ללא כיסוי ועוד.

העורר קשר קשר עם אחרים לביצוע מעשי מרמה מתוחכמים ומשוכללים. העורר נעצר על ידי המשטרה ב"תחילת דרכו", מלפני שעלה בידו לבצע את עיקר זממו.

על פי עובדות כתב האישום - שאינן במחלוקת לצרכי דיון זה, נוכח הסכמת פרקליטיו המלומדים לקיומן של ראיות לכאורה - ביצע העורר, במשך מספר חודשים, עבירות מרמה רבות ומגוונות במגמה להוציא כספים, לא לו, ולגרוף לאמתחתו סכומי עתק בצורה "חלקה" כמעט ממוחשבת. העורר פעל לפתיחת חשבונות בנק, "חשבונות קש", בסניפי בנק שונים על שמות אנשים שעזבו את הארץ. העורר זייף תעודות מתעודות שונות וביניהן תעודות זהות ורשיון נהיגה, לטובת מעשי ההונאה שתוכננו ובוצעו על ידו.

העורר השתמש בכרטיסי אשראי ובשיקים וביצע באמצעותם משיכות כספים ללא סמכות כדין. העורר הוציא במרמה מבתי-עסק רבים ושונים מוצרים בשווי של אלפי שקלים, כשהוא מתחזה לבן אדם אחר. העורר זייף שיקים והפקיד שיקים במהלך ביצוע מעשיו המתוארים בהרחבה בכתב האישום.

פרקליטיו המלומדים של העורר, עו"ד ציון אמיר ועו"ד גיא שמר, עתרו לשחרורו של העורר ממעצרו. הפרקליטים המלומדים, בהודעת ערר מפורטת ומנומקת גרסו, כי אין בכוחו של העורר לסכן את סביבתו. מדובר באזרח בעל משפחה, אב לתינוקת שמעולם לא ריצה עונש מאסר.  הרשעתו הפלילית מבוססת על הרשעה בודדת.  לא מדובר, אליבא דסניגורים, באדם אלים. לגישת הסניגורים ביכולתו של העורר להציע חלופת מעצר שתהא בה להבטיח התייצבותו להמשך ההליכים ולאיין מסוכנותו, אם קיימת כזו. הסניגורים תמכו דבריהם באסמכתאות שיצאו  מלפני בית המשפט העליון.

שיוויתי לנגד עיני את טענותיהם הנכבדות של הסניגורים המלומדים ובאתי לבחון ולראות האם עילת המעצר הקיימת בעניינו של העורר, מחייבת מעצרו או שמא ניתן לשחררו לחלופת מעצר בצירוף תנאים מכבידים נוספים.

התמונה המצטיירת מעובדות כתב האישום הינה של עורר שפעל בשיטות נכלוליות, מתוחכמות ומשוכללות. העורר פתח חשבונות בנקים והקים חברות כתשתית ובסיס לפעולותיו.

בהמשך הדרך השתמש בחשבונות ובחברה שהקים לביצוע מעשי המרמה. העורר נעצר, כאמור, בתחילת דרכו מבלי שעלה בידו לממש את תכניותיו. התשתית שייסד, כמצויין לעיל, באמצעי מרמה, הביאה לשליטתו באמצעי תשלום תוך אפשרות להציג עצמו כאיש עסקים מהוגן, בנתיב פעולה בו "הפיל" תמימים ברשתו. היקף הנזק שגרם מסתכם, אמנם, באלפי שקלים, אבל נראה שלו זממו היה מתממש היה הנזק גבוה לאין שיעור.

פעולותיו המתוחבלות בכתב האישום משקפות כלל מסוכנותו.

בימ"ש השלום ציין, בצדק, כי פנייתו להוצאת דרכון בשעה שצו עיכוב מן הארץ עומד נגד, מלמדת על כוונתו להתחמק מהארץ.

פעולה זו משתלבת בעזיבת מעורבים אחרים את הארץ, מעורבים ששימשו עבורו "כלי" ו"אמצעי" להקמת התשתית "העסקית" לפעולותיו.

בימ"ש השלום ציין כי העורר, במספר הזדמנויות, התחזה בזהות בדויה. העורר הקים חברות פיקטיביות, מסר כתובות פיקטיביות, התחזה למי שאינו דובר עברית וכמי שמקצועו נכבד ומעורר אמון.

התחזותו המתוארת בכתב האישום, במספר אירועים שונים, והתייצגותו במופעים שונים, על פי הצורך, מצביעים כולם על החשש הקרוב והממשי הקיים להמלטותו מדין.

בחודש פברואר 2004 הוגש כנגד העורר כתב אישום בעבירות דומות לעבירות בהן הואשם בכתב האישום שבמוקד הדיון.

העורר הואשם בעבירות של קשירת קשר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות  ושימוש במסמך מזוייף. עפ"י כתב האישום, עלו אזרחים רוסים ארצה וקיבלו במרמה אשרת עולה, תעודת זהות ומעמד של אזרחים עפ"י חוק השבות, כמו גם מענק "סל קליטה" ומענק מכס. העורר קיבל לידיו את המענקים של אותם אזרחים, אותם שיכן בדירה בגבעתיים.

העורר הודה והורשע בתיק זה בבית משפט השלום בתל- אביב ביום 17.4.05- ת.פ. 2259/04- במסגרת הסדר טיעון, כאשר טרם נגזר עליו עונשו.

במהלך משפט זה, לאחר ששוחרר בתנאים ע"י בית משפט, ביצע, לכאורה, העורר העבירות המיוחסות לו, העבירות שתוארו לעיל. לאמור, העורר עפ"י שיטתו ממשיך בשלו, לפגוע בסביבתו, חרף הדגשותיו של בית המשפט על ערכאותיו השונות, כי שחרורו של העורר הינו בגדר חסד שעשה עימו בית המשפט .

כך למשל, ציין כב' השופט קאפח בהחלטתו מיום 29.2.04- עת הורה על שהיית העורר במעצר בית מוחלט- כי המדובר ב"אדם הפושט צורה ולובש צורה". לגישת השופט המלומד, העובדה שלא נתבקשה הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים, הינה בגדר חסד שעשה עימו בית המשפט, שכן: "פגיעתו רעה", והוא אינו "מתלהב" לנדב פרטיו הנכונים, ומקשה על המשטרה לזהותו כדבעי.