החלטה בתיק בש 90129/06

ערר על החלטת בית משפט השלום ת"א- ב"ש 4419/05, 4418/05 מיום 8.1.06- לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, והמשיב שוחרר בתנאי מעצר כמפורט בהחלטה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות)- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, וכן מספר אישומים רב בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, ובעבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי- עבירה לפי סעיף 432 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המדובר בפרשת "עוקץ", כאשר המשיב, יחד עם אחרים, פעל , לכאורה, במסגרת חברת מ.א.נ.ח לצורך יישום תוכנית מרמה על פיה תכננו המעורבים בפרשה לרכוש סחורות מספקים, תוך שימוש בשיקים דחויים, כאשר ידעו הנ"ל מראש כי אין לשיקים כיסוי, ותוך שהם מתכננים לסגור החברה ביום 30.9.05, למכור את הסחורות שרכשו, ולהרוויח כסף ממכירות אלה. אליבא דמדינה, במסגרת תוכנית המרמה נרכשה סחורה בסך כולל של 2,000,000 ש"ח.

 ע"פ המתואר עלי כתב האישום חלקו של המשיב היה בכך ששימש כקניין בחברה, ובמסגרת תפקידו זה רכש סחורות, תוך שימוש בשיקים ללא כיסוי, וכל זאת במספר רב של הזדמנויות.

התובעת המלומדת, עו"ד רנית בר-און, סבורה כי שגה בית המשפט קמא, עת החליט לשחרר המשיב לחלופת מעצר.

התובעת בלמדנותה סבורה כי במדרג הקניינים בחברה, מעמדו של המשיב היה בדרג העליון ביותר. לגישתה, המשיב עבד בחברה מיום שנפתחה ועד ליום בו נסגרה, כאשר המשיב אחז בידיו שיקים ריקים, ואף ערך בהם עיסקאות רכישה בסך של כלמעלה ממיליון ש"ח. בנוסף, היה המשיב אחראי על החשבוניות, ועבד מול רואה החשבון.

התובעת המלומדת עמדה על כך שהמשיב ניסה לשבש הליכי החקירה בתיק זה, שכן הוא התקשר לחשודים אחרים בפרשה והזהיר אותם מפני המשטרה, ובכך התעצמה נגדו עילת המעצר, שכן קיים חשש ממשי שהמשיב ימשיך לשבש הליכי משפט ו/או להימלט מן הדין, וזאת בנוסף למסוכנותו הגלומה בכלל מעשיו. ועוד, המשיב בעל עבר פלילי נכבד, בין היתר, בעבירות מרמה, ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים.

סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד רן קרויט, סבור כי החלטת בית משפט קמא נכונה ומעוגנת. לגישתו אף מעורבים אחרים בפרשה זו- במדרג של המשיב- שוחררו לחלופת מעצר, ויש מקום, בנסיבות אלה, להותיר החלטת בית משפט קמא על כנה.

הסניגור המלומד, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, עוד בבית משפט קמא. לדידו של הסניגור המלומד, נטושה מחלוקת בנקודה אחת בלבד- והיא, מועד ידיעתו  של המשיב לעניין העובדה שמדובר בחברת "עוקץ". הסניגור עמד על כך שביום הקמת החברה המשיב לא היה שייך אליה כלל. יתרה מזאת, גם עם תחילת עבודתו בחברה כקניין, המשיב היה כפוף לממונים עליו, ולא היה מוסמך לעשות דבר בעצמו. המשיב לא קיבל כל תשלום, ולא הרוויח דבר מהעיסקאות האמורות. לא נשקפת כל סכנה מן המשיב, ובכוחה של חלופת מעצר שנקבעה, להשיג תכלית המעצר באופן יאה.

שיוויתי לנגד עיני טענות הצדדים המלומדים, ובאתי לכלל מסקנה כי יש ממש בערר המדינה.

הלכה היא מלפני בית המשפט העליון כי:

"בנסיבות מיוחדות יכול שאף עבירות רכוש תצבענה על מסוכנותו לביטחון הציבור של מבצען. כאלה הן: '... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, [אשר] עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור' " (בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, ראה עוד: בש"פ 5431/98 פרנקל וריביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 268; בש"פ 7161/00 מדינת ישראל נ' אלכסנדר רחלין ואח' תק- על 2000 (3) 2502).

מקרה דומה לשלנו, בש"פ 9086/04 אברהם בן ניסן נ' מדינת ישראל, תק- על 2004 (4) 794, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט עדיאל ציין כי: "העבירות המיוחסות לעורר הנן עבירות מרמה בהיקף רחב, של כשלושה מיליון שקלים. הן בוצעו באמצעים מתוחכמים, הכוללים זיוף של תעודות זהות והתחזות לאחרים, במסגרת מאורגנת של מספר אנשים, באופן שיטתי ועל פני זמן ממושך... לאלה מצטרף עברו הפלילי של העורר...".

בבש"פ 8629/02 אילן יעקב נ' מדינת ישראל, תק- על 2002 (3) 2455, דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופטת שטרסברג- כהן ציינה כי: "המבחנים שננקטו לצורך  קביעת מסוכנות בעבירות רכוש הם ביצוע שיטתי, בהיקף ניכר תוך התארגנות של מספר עבריינים, תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים ובעזות מצח. בכל אלה יש כדי לפרוע סדרי חברה תקינים. כל אלה התקיימו בענייננו ודי בכך כדי לבסס את יסוד המסוכנות המקים עילת מעצר".

בבש"פ 7803/01 ודים ניידיץ' נ' מדינת ישראל, תק- על 2001 (3) 1756 דחה בית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהותירה על כנה את החלטת בית משפט השלום לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. כבוד השופט חשין ציין כי: "משהוכח להנחת דעתנו קיומה של עילת מעצר, ומאותם טעמים עצמם, אין הוא העורר ראוי לחלופת מעצר. אכן, אם יהיה ב"מעצר בית" לא יוכל העורר להמשיך במעשי הרמייה כפי שביצע עד כה, אולם אמצעי הקשר העומדים כיום לרשותם של אנשים יאפשרו לו להמשיך במעשיו הרעים גם מביתו, ועל כן דוחה אני אפשרות לחלופת מעצר".

בענייננו הדברים ברורים עד מאוד. המשיב ביצע, לכאורה, שורה ארוכה של מעשי מרמה באיצטלה של עיסקאות מסחריות. המשיב השתמש בשיקים ללא כיסוי על מנת לרמות ולהניח דעתם של המתלוננים שאת רכושם, לכאורה, גזל. מדובר בסחורות בשווי נכבד של מאות אלפי שקלים. המשיב הפעיל קניינים אחרים בפרשה, ואישר עיסקאות " מרמה" נוספות בעצמו. המשיב נטל, לכאורה, חלק פעיל ומרכזי בפרשה זו, וביצע המיוחס לו לאורך ימים ארוכים ובהזדמנויות רבות, תוך שימוש במעשים נכלוליים, לא מעט, מתוחכמים.

במצב דברים זה, עילת המסוכנות בולטת ומזדקרת.

אם בכך לא סגי, לעילה זו מצטרף החשש הממשי שהמשיב ישבש הליכי המשפט ו/או ימלט מן הדין. להעיר, המשיב ניסה, זה מכבר, לשבש החקירה בתיק זה, כאשר התקשר לשני מעורבים אחרים בפרשה, וביקש להזהירם.

בית משפט השלום בחן חלופות מעצר בעניין המשיב, וביקש להסתייע בהערכת שירות המבחן.