החלטה בתיק בש 8829/07

בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום לפיו מיוחסות למשיב 1 עבירות של התפרצות לדירה - 2 עבירות, גניבה - 2 עבירות, החזקת רכוש החשוד כגנוב.

למשיב 2 מיוחסות עבירות של התפרצות לדירה - 3 עבירות, גניבה - 3 עבירות, החזקת נכס החשוד כגנוב.

מעובדות ה אישום הראשון עולה כי בתאריך 07.10.07, בין השעות 08:30 ל-12:00, ברחוב הרימון 14 בדימונה, התפרצו המשיבים לביתה של הגב' מרינט ועקנין (להלן: "המתלוננת") בכך שפתחו את דלת המרתף ונכנסו לבית בכוונה לבצע גניבה או פשע. הנאשמים גנבו מהבית מצלמה, תכשיטים, כסף מזומן ובשמים יקרים ( לשני המשיבים).

מעובדות ה אישום השני , עולה כי בין התאריך 10.10.07 בשעה 19:00 לבין התאריך 11.10.07 בשעה 01:25, ברחוב עובדת 1645/2 בדימונה, התפרץ המשיב 2 לביתה של הגב' אורה מור יוסף (להלן: "המתלוננת") בכך שהחדיר מכשיר חד לדלת האחורית של הבית בין המשקוף לדלת, פתח אותה ונכנס לבית במטרה לבצע גניבה או פשע. המשיב גנב מהבית שרשראות, טבעות, צמידים וכסף מזומן. ( למשיב 2 בלבד)

מעובדות ה אישום השלישי עולה כי בתאריך 07.10.07, בשעה 12:00 ובתאריך 04.10.07 או 05.10.07, ברחוב קק"ל בעיר העתיקה בבאר שבע, החזיקו המשיבים בכ-28 פריטי זהב החשודים כגנובים. את הרכוש מכרו המשיבים בתמורה לסך של 8500 ש"ח למר חדד שמעון. ( לשני המשיבים)

ב"כ המבקשת טענה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום, הנשענת על דו"חות פעולה של השוטרים, הודעות המתלוננים, הודעת שמעון חדד, בעל חנות זהב שרכש מהמשיבים את הזהב המתואר בכתב האישום, מסדר זיהוי תמונות שנערך למר שמעון חדד ואשר במהלכו זיהה את המשיבים כמי שמכרו לו את הזהב והתכשיטים, חזקה תכופה בהתחשב במועדים לביצוע העבירה לכאורה, לבין תפיסת הרכוש הגנוב, (07/10/07, 04/10/07, 05/10/07) המתלוננות זיהו את התכשיטים כרכושן הגנוב.

ב"כ המשיב 1 טען להעדר ראיות לכאורה כנגד המשיב בנוגע לאישום הראשון, הואיל והמשיב מסר אליבי כי באותו מועד היה יחד עם רעייתו במשרדי המוסד לביטוח לאומי בדימונה, גרסה אשר נתמכת על ידי רעייתו של המשיב, מה גם הוגש מזכר המוסד לביטוח לאומי כי המשיב היה במוסד בסמוך לשעה 13:15. בנוסף לדברי רעייתו, שני שוטרים האחד בשם תומר והשני בשם אבישי, ראו את בעלה וביקשו שיזיז את הרכב כי רכבו חנה בחניית נכים.

בנוסף, טען ב"כ המשיב כי המתלוננת, הגברת מרינט ועקנין, מסרה בהודעתה כי היא חושדת באבי מלול, כמי שביצע את הפריצה בביתה.

עוד טען ב"כ המשיב, כי המשיב מאשר שהיה בחנות של צורף במועד המיוחס בבאר שבע, אמנם לא ידוע לו שמו של בעל החנות, לצורך תיקון שעון.

באשר לאישום השלישי, טען ב"כ המשיב גם להעדר קיומן של ראיות לכאורה, בהתחשב בכך שמסדר זיהוי התמונות שנערך לעד, אינו תקין, כמו כן מדובר בעד בעל עניין.

לאור האמור לעיל, עתר ב"כ המשיב לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הכוללת איזוק אלקטרוני  וערבויות נוספות שיקבעו על ידי בית המשפט.

ב"כ המשיב 2 טען להעדר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב, בהתחשב בכך שנערך מסדר זיהוי תמונות לעד (שמעון חדד) על רקע מידע מודיעיני - במקום לאפשר לעד לדפדף באלבום התמונות, על כן מסדר הזיהוי איננו תקין.

בנוסף ציין ב"כ המשיב, כי מדובר בעד בעל עבר פלילי מכביד.

עוד טען ב"כ המשיב כי האליבי שמסר המשיב לא נבדק  באופן מלא והמשטרה הסתפקה בגביית עדות מליאור חזן, שאישר שהמשיב הצטרף לעבודת השיפוצים יחד איתו, בסמוך לשעה 14:30.

עוד לטענתו, המשטרה לא גבתה עדויות מסמי ויגאל אלמדואי, אשר את שמותיהם מסר המשיב כעדי אליבי.

באשר לכתב האישום התלוי ועומד כנגד המשיב, בעבירות רכוש, ת.פ. 3205/07, נקבע במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים - ב"ש 7100/07, על ידי כב' השופט באומגרט, ביום 16/08/07 כי אם בכלל קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, הרי שהן בדרגה הנמוכה ביותר ובעקבות כך הורה על שחרורו, בכפוף לחתימה על התחייבות עצמית וצד ג' והפקדה כספית בסך 1,000 ש"ח.

לאור האמור לעיל, עתר ב"כ המשיב 2 להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בית לילי, בבית אמו. 

ראיות לכאורה