החלטה בתיק בש 878/05

א.         ביום 22.2.05 ניתנה החלטתי בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

באותו מועד הוריתי, לפי בקשת הסניגור, על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. שמעתי ביום 20.3.05 את חקירותיהם הנגדיות של חמישה מן המצהירים בכל הנוגע לחלופות המעצר שהוצעו בעניינו של המשיב.

עיינתי גם בתסקיר המעצר (הנוסף, מיום 17.3.05), ושמעתי את טיעוניהם של באי כח שני הצדדים.

ב.         כתב האישום מייחס למשיב עבירות בנשק לפי סעיף 144 (א) + (ב) של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ירי באיזור מגורים לפי סעיף 340 א' של חוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (1) של חוק העונשין, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 של חוק העונשין, וזאת בגין  ארוע ירי שהתרחש ביום 3.2.05.

את תיאור נסיבות הארוע פירטתי בהחלטה מיום 22.2.05, בה גם דנתי בקיומן של ראיות לכאורה.

ג.          כאן עליי להוסיף שבתסקיר המעצר מיום 17.3.05 צויין כי המשיב טען בפני קצין המבחן אודות חפותו, ואודות חוסר הצדק אותו הוא חש, והרגשתו כי הוא קרבן המשלם מחיר על מעשה שלא ביצע.

משכך, ראיתי לנכון לקבל לידיי שנית (בישיבת בית המשפט מיום 20.3.05) את תיק החקירה. אין בידי אלא לחזור על המסקנה אליה הגעתי בהחלטה הקודמת מיום 22.2.05.

באותה החלטה כתבתי, בין יתר הדברים, בעמ' 16, כי לענין טענת האליבי של המשיב קיימות אי התאמות בין גירסת המשיב לעומת גירסת רעייתו באשר לסדר היום שלהם ביום הארוע, וכן קיימות סתירות בין גירסת המשיב לעומת ההודעות של חוסיין עלי מחאמיד וחוסיין חאלד מחאמיד, שהמשיב טען שהיו עימו בסמוך למועד הארוע.

ד.         אתייחס כאן ביתר פירוט לאי התאמות אלה.

רעייתו של המשיב, כאוכב מחאמיד, מספרת בהודעתה הראשונה מיום 3.2.05 שבעלה (המשיב) היה כל היום בבית, היה ישן, ולא יצא מן הבית כלל עד השעה 14:20. כמו כן מציינת רעייתו של המשיב:

"הוא התעורר ואכל ארוחת צהרים יחד איתנו כל המשפחה הילדים וגם היתה חמותי .... "

בהמשך מספרת רעייתו של המשיב שלאחר מכן, לאחר הארוחה, הגיעה אליה בחורה מן השכונה שביקשה שרעייתו של המשיב תטפל בה בסלון הספרות שלה. כאשר חזרה רעייתו של המשיב הביתה היא ראתה שבעלה היה במקלחת, וכן מספרת היא שראתה בסלון של הבית את קרוב המשפחה שלהם חוסיין חאלד מחאמיד. היא הכינה להם קפה ועלתה לקומה הראשונה של הבית.

עוד מספרת רעייתו של המשיב שהיא היתה כל היום בבית, ולא יצאה לשום מקום, פרט לכך שב-11:30 יצאה לקופת חולים למשך מחצית השעה וחזרה הביתה, וכאשר חזרה הביתה, בעלה היה עדיין ישן.

בהודעה נוספת מיום 9.2.05 חוזרת רעייתו של המשיב על כך שבעלה היה ישן ביום הארוע, שהיא לקחה את התינוקת לקופת החולים משעה 11:30 עד שעה 12:00 ובעלה נשאר לבד בבית, שאר הילדים היו בבית הספר.

משחזרה הביתה מקופת חולים היה המשיב בבית עדיין ישן, רעייתו של המשיב הכינה את האוכל, הילדים חזרו מבית הספר בערך בשעה 2:30 בצהרים, ואז כדבריה: "אני הערתי אז את עבד בעלי ואכלנו".

גם בהודעה זו מספרת רעייתו של המשיב על כך שהיא יצאה מן הבית לסלון הספרות שלה בערך בשעה 15:00 - 15:30. כאשר חזרה הביתה היה בעלה בבית. בשלב מסויים הגיע בן דוד של בעלה בשם חוסיין חאלד מחאמיד, בערך בשעה 16:00. כמו כן סיפרה שבעלה יצא מן המקלחת והחליף בגדים. עוד הוסיפה שהכינה קפה לבן-הדוד חוסיין, ואז בעלה ירד מן המקלחת ושתה קפה יחד עם חוסיין.

ה.         לעומת זאת מספר המשיב בהודעתו הראשונה למשטרה מיום 3.2.05 שהוא התעורר בערך בשעה 11:30, בעוד שכזכור רעייתו סיפרה שהוא היה ישן כל היום והיא העירה אותו רק לאחר שהכינה את האוכל והילדים חזרו מבית הספר בערך בשעה 14:30 אחה"צ (הודעת כאוכב מחאמיד מיום 9.2.05, ש' 5-14.

בהודעה מיום 6.2.05, ש' 32-31, טען המשיב שאין ברשותו רכב, ואילו בהודעה השניה  מיום 6.2.05, עמ' 2, ש' 20-13, הודה שיש ברשותו רכב.

בהודעה השלישית מיום 10.2.05 טוען המשיב שהוא קם מן השינה ביום הארוע בערך בשעה 11:00 או 11:30 וכי רק אשתו היתה בבית ואין הוא זוכר אם אמו היתה גם כן בבית. כן טוען המשיב שהוא ישב בביתו ליד התנור ותיקן את התנור בבית, הוא איננו יודע עד מתי. כמו כן טען המשיב באותה הודעה, עמ' 2 , שאשתו היתה בבית באותו יום והוא איננו זוכר שאשתו הלכה לאיזה שהוא מקום באותו יום.