החלטה בתיק בש 878/05

א.         המבקשת הגישה כנגד המשיב עבד אל קאדר בן עלי מחאמיד, יליד 1966 (להלן: "המשיב"), כתב אישום כשהעובדות הנטענות בו הינן אלה, בתמצית.

תחילה מפרט כתב האישום מי הן הנפשות הפועלות.

עלי בן מוחמד מחאמיד (להלן: "עלי"), הוא אביו של אחמד עלי מחאמיד (להלן: "אחמד"). חאלד בן מוחמד מחאמיד (להלן: "חאלד"), הוא אחיו של עלי.

סאלח בן מוסטפא מחאמיד (להלן: "המתלונן"), הוא קרוב משפחתם של חאלד, אחמד ועלי.

המתלונן, חאלד, עלי, ואחמד משתייכים למשפחת מחאמיד המכונה ריאן.

המשיב משתייך למשפחת מחאמיד אשר מכונה קואסמה.

בין משפחת ריאן לבין משפחת קואסמה קיים סכסוך קרקעות. בסמוך להתרחשות האירוע נשוא כתב האישום הקימו בני משפחת קואסמה סככה על חלקת אדמה שבמחלוקת ובתגובה לכך הרס עלי את הסככה.

ביום 3.2.05 בשעות אחר הצהרים פגש המשיב, לפי הנטען, את עלי ואת בנו אחמד בשכונת ואדי נסור שבאום אל פחם. בין המשיב לבין עלי התפתח ויכוח, ואזי עזב אחמד את המקום ונסע ברכבו לביתו של חאלד (שהוא דודו, דהיינו, האח של אביו עלי), כדי להזעיק עזרה.

משהגיע אחמד לביתו של חאלד היה המתלונן סאלח בביתו של חאלד. אחמד סיפר לשניים אודות הויכוח שבין המשיב לבין עלי (אביו של אחמד). שלושתם יצאו ברכבו של אחמד לכיוון מקום הויכוח שבין המשיב לבין עלי.

בסמוך לשעה 15:30 פגשו השלושה במשיב כשהוא בתוך רכבו בסמוך לבית הספר הנמצא בשכונת וואדי נסור שבאום אל פחם. השלושה יצאו מרכבם וגם המשיב יצא מחוץ לרכבו. המשיב החזיק בנשק והחל לירות לכיוון השלושה. כתוצאה מן הירי של המשיב, פגע קליע אחד בשוק ימין של המתלונן סאלח, וגרם לשני פצעי ירי בשוק, וכן דימום מחמת קרע של כלי דם.

המתלונן סאלח הועבר לבית חולים, נותח ואושפז.

בשלב מסויים של הארוע היכה המשיב, כך נטען, באמצעות קת של הנשק בראשו של אחמד וגרם לו לחבלה של ממש בראשו.

לפיכך, מייחסת המבקשת למשיב ביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144 (א) + (ב) של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340 א' של חוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) של חוק העונשין, וכן תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 של חוק העונשין.

ב.         בד בבד עם כתב האישום, הגישה המבקשת כנגד המשיב בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. המבקשת טוענת שברשותה ראיות לכאורה להוכחת האישום שהיא מייחסת למשיב, דהיינו: עדויות של המתלונן סאלח ושל עדים לארוע, תעודות רפואיות של המתלונן וכן 11 תרמילים וכדור אחד שנתפסו בזירה.

המבקשת טוענת שהעבירות שביצע המשיב הינן עבירות בטחון כמשמעותן בסעיף 35 (ב) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים ) תשנ"ו-1996, ובכך נוצרת חזקת מסוכנות כנגד המשיב, וכן קיימת חזקת מסוכנות בשים לב לסעיף 21 (א) (1) (ג) (4) של החוק הנ"ל, דהיינו, עבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק חם, ולכן קיים חשש שאם ישוחרר המשיב (אפילו בתנאים מגבילים), עלול הוא לסכן את שלום הציבור, מה עוד שלמשיב הרשעות קודמות.

ג.          בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.2.05 הגישה ב"כ המבקשת לעיוני את תיק החקירה .

בטיעוניה ציינה הפרקליטה שבשלב שבו רכבם של השלושה (אחמד, חאלד והמתלונן סאלח), הגיע למקום בו התרחש הויכוח בענין הרס הסככה בין המשיב לבין עלי (אביו של אחמד) כבר הסתיים הויכוח בין עלי לבין המשיב.

לפי הודעתו של עלי בטרם הספיק להתרחק מן המקום הוא ראה את הרכב של בנו (אחמד) נפגש עם רכבו של המשיב, ולאחר מכן הוא גם שמע יריות למרות שמן המקום בו עמד לא ראה עלי מי יורה.

המתלונן סאלח וחאלד מספרים בהודעותיהם שכאשר הם הגיעו למקום ופגשו במשיב ירד המשיב מן הרכב, שלף אקדח והתחיל לירות לכיוונם, וכל אחד מהם ניסה למצוא מקום מסתור ובמהלך הירי נורה המתלונן סאלח ברגלו, כפי שגם עולה מן התיעוד הרפואי.