החלטה בתיק בש 8774/07

כתב האישום והבקשה למעצר עד  תום ההליכים

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות כדלקמן: תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיפים 380 + 382 (ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק" ), היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק, וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 (1) לחוק.  נטען בו, כי בתאריך 13.10.07 המשיב תקף את המתלוננת, ידועתו בציבור, בכך שהצמיד את גופה לקיר, היכה באגרופה בפניה, החדיר את אצבעותיו לפיה וגרם לה דימום בשפתיה וכן היכה בחזקה באזנה השמאלית. לאחר מכן, ובמטרה למנוע ממנה להזעיק עזרה, שבר פלאפון ומודם של מחשב.  כמו כן קרע את כבל האינטרנט ופיזר את בגדיה.  הוא אף כלא אותה בבית ויצא ממנו. המתלוננת זעקה ושכנה חשה לעזרתה.  עוד נטען בכתב האישום, כי חודש וחצי טרם המתואר לעיל, תקף את המתלוננת בכך שהיכה אותה באגרופיו בפניה, נשך אותה ומשך בשערותיה, גרם לנזק למכשיר פלאפון שהיה שייך לה בכך ששבר אותו, כלא אותה בבית ועזב אותו.

2.         בבקשה זו עותרת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.  נטען בה, כי הראיות שלכאורה, בתמציתן, מתבססות על הודעות שמסרו המתלוננת, שכנתה וחברתה, תעודות רפואיות, תצלומים וכן הודאתו החלקית של המשיב.  עוד צויין בבקשה, כי למשיב עבר פלילי מכביד, לרבות בעבירות אלימות ולחובתו תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של  8 חודשים.

3.         בדיון שהתקיים בתאריך 18.10.07 הסכים הסניגור לקיומן של ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר, למעט הטענה כי מדובר במתלוננת שהיא ידועתו בציבור של המשיב, שכן, לדבריו, הם מכירים 3 חודשים בלבד.  עוד ביקש הסניגור, כי שירות המבחן יבדוק חלופת מעצר בדמות אמו של המשיב, המתגוררת בחולון בתנאי מעצר בית מלא, ובאיזוק אלקטרוני.

            ב"כ המבקשת הסכימה לקבלת תסקיר מעצר, אך עמדה על הבקשה.

תסקיר מעצר

4.         בתסקיר מעצר גולל שירות המבחן את נסיבות חייו הקשות של המשיב , שמשום צנעת הפרט אמנע מלפרטן. אציין, כי המשיב סיים 8 שנות לימוד בלבד, נפלט ממערכת החינוך, חבר לחברה שולית ולא גוייס לצה"ל.  המשיב, בשיחתו עם קצינת המבחן, חשף לראשונה כי הוא מכור לסמים קשים זה 5 שנים, כי מעולם לא עבר תהליך גמילה מסמים ומעצרו הנוכחי קטע את המשך התדרדרותו.  לדבריו, הכיר את המתלוננת, מכורה לסמים אף היא, בעת שנהגו לצרוך סמים בצוותא.  הוא ביקש להשתלב בטיפול גמילה מסמים.

            שירות המבחן התרשם, כי הקשר שנרקם בין המשיב למתלוננת הינו תלותי ומורכב. המשיב רואה עצמו קורבן וכך הוא מסביר את ההתדרדרות שהובילה למצבו.  שירות המבחן ניסה להפגש עם המתלוננת, אך היא לא התייצבה לפגישות.

            שירות המבחן מצא, כי נשקפת מצד המשיב  רמת סיכון גבוהה להשנות התנהגות פוגענית כלפי המתלוננת, על רקע מאפייני אישיותו, התחברותו לחברה שולית, עומק התמכרותו לסמים ותפיסתו את עצמו כקורבן ואת נסיבות חייו. קיים אף סיכון להשנות התנהגות פוגענית לא רק כלפיה, אלא כלפי הסביבה בכללותה.

            שירות המבחן העריך, כי החלופה היחיד המתאימה הינה במסגרת טיפולית סגורה, בה בעת, מצא כי קיים פער בין ההצהרות שמשמיע המשיב לבין יכולותיו בפועל, המתאפיין בהעדר בשלות ובגרות והעדר תובנה להליכים הנדרשים לגמילה מסמים.

            למרות האמור, המליץ לאפשר לו לבדוק התאמתו לשילוב בקהילה טיפולית ואף קבע ראיון קבלה.

טיעוני באי כח הצדדים

5.         ב"כ המבקשת התנגדה נחרצות להמלצת שירות המבחן. לדבריה, המשיב, חרף עברו הפלילי המכביד והתמכרותו לסמים, לא עשה דבר על מנת להתחיל בהליך גמילה.  עוד הטעימה את כתב האישום החמור התלוי ועומד כנגדו, המעיד על מסוכנותו הרבה כלפי המתלוננת, הנשקפת גם מתסקיר המעצר.

            ב"כ המשיב טען, כי העבירות המיוחסות למשיב נעברו, לכאורה, על רקע התמכרות לסמים, כעולה מתסקיר המעצר.  הוא הוסיף וטען, כי ניתן לנטרל את מסוכנותו למתלוננת באופן שישולב בהליך גמילה מסמים בקהילה טיפולית סגורה בבית-שאן, המרוחקת מאד ממקום מגורי המתלוננת בבאר-שבע.

המסגרת הנורמטיבית

6.         סוגיית שילוב נאשם בהליך גמילה מסמים במהלך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים זכתה לפסיקה עניפה. להלן אצטט מקצת מההחלטות הדנות בה. 

בבש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו) קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כדלקמן:

"עקרון מקובל בפסיקתנו הוא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר והשתלבותו נושאת פרי. הליך גמילה עשוי להשתלב במסגרת ריצוי עונש מאסר לתקופה משמעותית, ואין הוא מתאים למסגרת תקופת ביניים בה אדם עצור לצורך ניהול משפטו. יעילותו של מסלול גמילה כחלופת מעצר מוטל בספק מבחינה שיקומית, והוא עלול להחטיא את מטרות חוק המעצרים בהגנה על האינטרס הציבורי ובטחונו. חריג נדיר לעקרון זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו, ומקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים".

בבש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל, סקרה כב' השופטת חיות את הפסיקה בעניין זה, וציינה כי "הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר ... שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים...; והשיקולים לכך הם מידת מסוכנותו של הנאשם, סיכויי הצלחת הטיפול וכנות הרצון בטיפול."

בבש"פ 744/05  אופיר בושארי נ' מדינת ישראל  תק-על 2005(1), 1648 ,עמ' 1649 ציין כב' השופט רובינשטיין כדלקמן: