החלטה בתיק בש 865/05

א.         בכתב האישום שהגישה המבקשת כנגד המשיב, אבי אוחיון, יליד 1982 (להלן: "המשיב") נטען שביום 2.2.05 סמוך לשעה 15:00, הגיע המשיב, העוסק בהובלת משלוחי קניות מצרכי סופר-מרקט לבתים, ברכבו, לחניה המקורה בכתובת שברח' הרופא 42 חיפה והחנה את רכבו באופן שחסם את רכב הפג'ו של ארז גריל, יליד 1973 (להלן: "הקרבן"), המתגורר באחת הדירות שבבנין.

המשיב השאיר את הרכב באופן זה ועזב את המקום כדי למסור משלוח לאחד מדיירי הבנין.

משהגיע הקרבן לחניה כדי לנסוע לעבודתו ברכבו, מצא הקרבן שרכבו של המשיב חסם את יציאתו מן החניה. המשיב חזר לחניה לאחר שביצע את מסירת המשלוח, במטרה לנסוע מן המקום. בהתאם לכתב האישום תקף המשיב את הקרבן, הפיל אותו על הקרקע ובעט בו. המשיב שלף סכין חדה או כלי נשק קר חד אחר (להלן: "הסכין") ונעץ אותה בחוזקה מתחת בית שחי שמאל של הקרבן לעומק של כ-10 ס"מ לפחות כדי לגרום למותו של הקרבן.

המשיב לקח עימו את הסכין ועזב את המקום ברכבו מבלי שהושיט עזרה לקרבן. הקרבן הצליח להגיע לדירתו בכוחות אחרונים ושם התמוטט ואיבד את ההכרה.

הקרבן הועבר על ידי מד"א לבית החולים ולאחר החייאה ממושכת הועבר לחדר ניתוח כשהוא מונשם לטיפול בחתך של העורק הראשי היוצא מבית השחי, הוריד הראשי של היד ושניים משלושת העצבים של היד.

במועד הגשת כתב האישום היה הקרבן עדיין מאושפז בבית החולים במצב קשה. (בשעת הדיון שהתקיים בפניי ביום 16.2.05 מסרה ב"כ המבקשת שחל שיפור במצב הקרבן).

ב.         המבקשת מייחסת למשיב עבירה של נסיון לרצח לפי סעיף 305 של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) וכן 329 (א) (2) של חוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 של חוק העונשין.

בד בבד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בציינה שהמשיב הודה בכך שדקר את הקורבן וכי המשיב שחזר את הדקירה בפני החוקרים, ובנוסף מתבססת המבקשת על תעודות רפואיות בקשר לקורבן והודעתו של רופא בית החולים באשר למצבו של הקורבן.

המבקשת טוענת שקיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור וכן כי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים, ובעיקר על הקטין א.ל. קרוב משפחתו של המשיב שהמשיב ניסה להשפיע על גירסתו, או שהשחרור עלול להביא לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

ג.          בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.2.05 מסרה ב"כ המבקשת את תיק החקירה לעיוני, כולל קלטות CD, כשבקלטות אלה נראה, בין היתר, השחזור שביצע המשיב בזירה  ביחס לאופן התרחשות הארוע.

בשים לב למצבו של הקרבן לא נגבתה ממנו הודעה ולכן גירסתו של הקרבן לא הובאה.

ב"כ המבקשת מציינת שהמשיב מודה בכך שהוא דקר את הקרבן.

ב"כ המבקשת מציינת שאין לקבל את גירסת המשיב לפיה הובאה הסכין לזירה על ידי הקרבן. הקרבן ירד מביתו (שם התגורר עם הוריו) לחניה בה היה רכבו והתכוון לנסוע לעבודה לאחר ארוחת הצהרים מבלי שיכול היה לדעת שהמשיב חוסם את רכבו שכן החניה היא מקורה, ולא ניתן לראותה מדירת הקרבן.

ב"כ המבקשת מפנה למזכר שנערך על ידי פקד אפי פז (רמ"ח תשאול) בהתייחס לשיחה עם עמו של הקרבן, ולפי מזכר זה, הקרבן לא נטל עימו סכין כשיצא מן הדירה וירד לחניה.

באשר למשיב טוענת ב"כ המבקשת שהלה שינה את גירסאותיו במהלך החקירה וגם ניסה להשפיע בחקירה על הקטין קרוב משפחתו שעבד גם הוא בחלוקת משלוחים. מוסיפה ב"כ המבקשת שגם על פי גירסת המשיב, כעולה מהודעותיו והשחזור שעשה, מדובר במי ששחרורו לחלופת מעצר עלול להביא לפגיעה בזולת. המשיב גם העלים את הסכין שבאמצעותה דקר את הקרבן, והודה שזרק את הסכין במדרון תלול מרחק מספר בניינים מן הזירה. הסכין לא אותרה.

ב"כ המבקשת מצביעה על הודעתו של ד"ר רון כרמלי, רופא מומחה לכלי דם, שציין כי הקרבן הגיע לבית החולים עם קרע רוחבי מתחת לבית השחי משמאל, כשידוע הוא שדקירה באזור בית חזה שמאל מסוכנת ביותר ועלולה לפגוע בלב ובכלי דם חיוניים. לפי דברי ד"ר כרמלי מדובר בסכין חדה ביותר שהלהב שלה חדר לעומק של כ-10 ס"מ וככל הנראה שעצם בלמה את המשך החדירה.

הסכין ננעצה בגוף הקורבן בעוצמה ועל יסוד כל אלה טוענת ב"כ המבקשת שהדבר מצביע על המסוכנות של המשיב.

ד.         כמו כן מצביעה ב"כ המבקשת על כך שהמשיב, בטרם הודה בדקירה, ניסה להשפיע על עדותו של הקטין שהוא קרוב משפחתו. כך, למשל, מפנה ב"כ המבקשת לעמודים 5+6 בתקציר דבריו של הקטין (מיום 3.2.05) שנשאל על ידי החוקר מדוע אמר שהיה במשלוח לרח' הרופא 64 ועל כך השיב הקטין: "אבי אמר לי לספר כך אם המשטרה תשאל תגיד ככה".

כמו כן מפנה ב"כ המבקשת לתקציר דברי הקטין שמסר כי המשיב סיפר לו שהוא חסם את רכבו של הקרבן, הרכב של המשיב היה מונע, הקרבן ביקש מן המשיב להזיז את הרכב ואזי החלו בין השניים מכות קללות וצעקות, לפי הדברים שמסר המשיב לקטין נטל הקרבן סכין והגיע לרכבו של המשיב, היכה במראה וברכב ואזי המשיב דקר אותו. המשיב הודה שסיפר דברים אלה לקטין.