החלטה בתיק בש 8635/07

לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוציא יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ולבנייה במחוז הדרום ביום 24.9.07, כנגד מבנה ששטחו כ-135 מ"ר, עשוי פח.

בבקשתו טוען המבקש כי המבנה הוקם למעלה מששה חודשים לפני הגשת הבקשה וכי הוא אינו בא למנוע עובדה מוגמרת. על כן, נטען, כי בהתאם להוראות סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), על בית המשפט לבטל את צו ההריסה המנהלי.

עוד טוען המבקש כי משפחתו מתגוררת במדינת ישראל עוד לפני קום המדינה וכי הטענה  שהמבנה אינו מאוכלס אינה נכונה. נטען כי המבקש ומשפחתו מתגוררים על הקרקע מזה דורות רבים. עוד נטען לפגמים בתהליך הוצאת הצו, וכי ביקש לראות תמונות של המבנה ולא קיבל.

מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את טענתו של המבקש על הסף, באשר אין לראות בו מי ש"רואה עצמו נפגע" מהוצאת הצו על ידי יו"ר הועדה המחוזית. כן נטען כי הצו עומד בדרישות לוחות הזמנים שבסעיף 238א(א) לחוק. עוד השיבה ב"כ המשיבה לטענות ב"כ המבקש בדבר הפגמים בהוצאת הצו וטענה כי הצו ניתן כדין, וכן כי הוא בא למנוע עובדה מוגמרת.

המצהירים מטעם הצדדים נחקרו על תצהיריהם ובאי כוח הצדדים סיכמו בכתב.

לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי דין הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי להידחות, באשר יש לקבל את טענת ב"כ המשיבה לפיה המבקש אינו נכנס לגדר "הרואה עצמו נפגע" במובן סעיף 238א (ז) לחוק.

אין לי אלא לחזור על דבריו של כבוד השופט א. רובינשטיין בע"פ 3249/05 בר יוסף נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקווה, אשר סיכם בצורה חד משמעית את ההלכה בעניין זה:

"מתקשה אני לקבל את הטענה כי למערער מעמד של "הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי", הרשאי לבקש ביטול, כלשון החוק בסעיף 238א'(ז). דעתי בעניין זה כדעת בתי המשפט הקודמים. קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 וכן 204 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי סעיף 238א'(ז)? לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו  - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה. נזכור גם, כי המחוקק ציין מפורשות בסעיף 238א(ז) כי הגשת בקשה לביטול אינה מתלה את תוקפו של הצו, שכן הדעת נותנת כי ידע המחוקק, שהתליה כשיגרה תעשה פלסתר את הרעיון של צוי ההריסה המינהליים. איני סבור כי ההיקש בין המואשמים האפשריים לפי סעיף 208, למשל, לבין "הרואה עצמו נפגע" לפי סעיף 238 א(ז) הוא תקף, בודאי לא משל היו תאומים זהים."

הלכה זו זכתה לאישור נוסף, לאחרונה, ברע"פ 680/08 אבולקיעאן ואח' נגד מדינת ישראל, שם כתב כב' השופט א' א' לוי בפסק דינו מיום 19.3.08 את הדברים הבאים:

"בבחינת מעבר לנדרש אוסיף, כי במקום אחר דן בית-משפט זה בזכותם של נפגעים הדרים במבנים לאורך זמן רב לטעון כנגד צווי הריסה שיפוטיים מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה שכותרתו "הריסה ללא הרשעה", והדברים שנאמרו שם יפים גם לעניינינו:

"יש להעניק זכות עמידה רחבה מקום בו מדובר במבנה הקיים זמן רב, ובאנשים המתגוררים בו - אף אם ללא כל זכות שבדין - משך תקופה ארוכה. בניגוד לצו הריסה מנהלי המוצא במהלך בניית מבנה, תוך 60 יום מסיום הקמתו או תוך 30 יום מאכלוסו (סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבנייה), צו הריסה ללא הרשעה יכול שיינתן גם לאחר שהמבנה קיים במקום כבר מספר שנים. ברי, כי אדם המתגורר במבנה זמן רב ייפגע מהריסתו, ואין זה צודק למנוע ממנו להביא את השגותיו בטרם תינתן ההכרעה השיפוטית אשר עשויה להותיר אותו חסר בית." (רע"פ 272/08 טרק סלימאן אמטיראת נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם,  13.1.08))

אולם, בבקשה שבפני מדובר בצווי הריסה מנהליים העוסקים במבנים, שעל פי קביעתן של הערכאות קמא, קביעה שלא מצאתי בה פגם, לא היו גמורים ולא מאוכלסים בעת הוצאתם. הסמכות המנהלית להוצאת צווים מסוג זה נועדה לאפשר לרשויות להגיב על אתר למעשי בנייה לא חוקיים ולקביעת עובדות בשטח, וההלכה הנוהגת היא כי במקרים אלה, מי שאין לו זכות במקרקעין לא נכנס בגדר "הרואה עצמו נפגע"..."

המבקש שבפניי, לא רק שאינו הוכיח כי קיימת לו זכות בקרקע עליו נבנה המבנה, אלא לא טען טענה ממשית כלשהי בנושא זה. כל הנטען בבקשה הוא כי הוא ומשפחתו מתגוררים בקרקע מזה דורות רבים. אמירה כללית כזאת, רחוק מהיות בה די כדי להצביע על זכות כלשהי במקרקעין עליהן נבנה המבנה נשוא הצו.

לסיכום, אני מקבל את הטענה כי אין לראות במבקש כמי שרואה עצמו נפגע במובן סעיף 238א(ז) לחוק. במצב דברים זה, מצאתי כי יהא זה מעבר לצורך לדון ולהכריע ביתר טענות הצדדים.

הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום י"ז באייר, תשס"ח (22 במאי 2008) במעמד ב"כ הצדדים.