החלטה בתיק בש 861/05

א.         הערר שבפניי הוא על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מר א. קפלן) מיום 2.2.05 בתיק פלילי 1317/04 לפיה החליט בית משפט קמא ששני המסמכים שבתיק החקירה המסומנים כ"ד + כ"ט אינם בגדר חומר חקירה אלא תרשומות פנימיות של המשטרה, התכתבות, וחוות דעת פנימית שאינה יכולה להיחשב כחומר חקירה.

ב.         כנגד שני העוררים הוגש כתב אישום בגין אירוע שהתרחש ביום 27.9.03 ועל פיו מיוחסת לשני העוררים עבירה של חבלה חמורה (סעיפים 333 + 335(2) + 29(ב) של חוק העונשין), ולעורר מס' 1 עבירת איומים (סעיף 192 של חוק העונשין), והיזק לרכוש (סעיף 452 של חוק העונשין).

משהחלה שמיעת המשפט, ביום 2.2.05, בפני כב' השופט קמא, טענו העוררים שזכותם לעיין גם במסמכים כ"ד+כ"ט, בהתאם לסעיף 74 של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המאפשר לנאשם לעיין בכל חומר שנאסף או נרשם.

ג.          ב"כ המשיבה התנגד לבקשת העוררים בטענה שמדובר בתרשומת פנימית בין יחידות החקירה והתביעה. שני המסמכים נמסרו לעיון כב' בית המשפט קמא שדחה את בקשת העיון בציינו:

"מדובר בדו"חות מודיעין גולמיים שאין בהם שום דבר מעשי, אם כי מי שמעיין בהם יכול לקבל את התרשמותו בקשר לאופי ניהול החקירה על ידי המשטרה. בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי לא מדובר בחומר חקירה אלא בתרשומות פנימיות של המשטרה, באשר לחשדותיה שלה לגבי המניע של הנאשמים. דבר זה אינו בגדר חומר חקירה ולכל היותר מדובר ברכילות שרשמו חוקרי המשטרה כרישום פנימי .... החומר איננו רלוונטי לאישום שבפני, ונוגע לו בצורה קלושה ושולית בלבד. סיכומו של דבר, מדובר בהתכתבות - חוות דעת פנימית שאיננה יכולה להיחשב כחומר חקירה, ובצדק לא הועמדה לעיונם של הנאשמים".

ד.         בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.2.05 שמעתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים וכן עיינתי במסמכים כ"ד+כ"ט נשוא הדיון. אין מחלוקת שבגין מסמכים אלה לא הוצאה תעודת חסיון.

בעוד העוררים טוענים שעסקינן בחומר חקירה לכל דבר וענין שזכותו הברורה של הנאשם לעיין בו, טוענת המשיבה שמדובר בהתכתבות פנימית בין יחידות המשטרה או התביעה, וכי יש בהתכתבות זו סקירה שאיננה מחייבת - אשר נעשתה יומיים לאחר תחילת החקירה ומיועדת אל גורם במשטרת ישראל.

עסקינן, כך המשיבה, בחומר גולמי שאין ללמוד לגביו כי הוא החומר המבסס את כתב האישום הואיל והיתה זו תחילתה של החקירה. אין המדובר בממצאים עובדתיים דווקא, אלא בהערכות ובחשדות, נכון לאותה עת, ולא כולן הבשילו לכדי כתב אישום. אין המדובר במסמכים שנועדו לשמש חומר חקירה אלא הם נועדו להקל על הבנת ההתרחשות, ובכלל זה לשמש חומר רקע לאירוע לצורך  שימושם של חוקרי המשטרה.

טענת המשיבה היא שמסמכים אלה אינם בגדר חומר חקירה, ואין הם משמשים לניהול המשפט בעניינם של עוררים אלה.

ה.         שני הצדדים הגישו לעיוני פסיקה רלוונטית. לאחר שעיינתי בטיעוניהם המנומקים של שני הצדדים ובפסיקה, הגעתי למסקנה לפיה דין הערר להידחות.

ככלל נקבע בפסיקה ש:

"חומר חקירה הוא חומר רלוונטי לאישום הפלילי שנאסף על ידי המשטרה במהלך החקירה, וחומר זה מועבר מהמשטרה לתביעה. חומר שנאסף יש להעביר, כאמור, מגורמי החקירה לתביעה גם אם הוא רלוונטי בעקיפין בלבד, ומשהועבר החומר לתביעה תעמידו זו לעיון הסניגור" (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(1), 376, בעמ' 381).

ו.          ואולם, מן הדברים הנ"ל,  אין להסיק כאילו חומר שנאסף במהלך החקירה הוא מעצם טיבו "חומר חקירה", וכאילו אין עוד צורך לקיים בדיקה קונקרטית לגבי אופיו.

עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, דינים עליון, כרך ס"ד, 520, פיסקה 6:

"העובדה שחומר נאסף במהלך החקירה, יש בה בדרך כלל להצביע על כך שאכן מדובר ב'חומר חקירה' אך מבחן זה אינו מספיק. אילו ניתן היה להשתית את ההגדרה על כך שדי בעובדה שהחומר נאסף במהלך החקירה, היה תהליך איפיונו וזיהויו של החומר כ'חומר חקירה' פשוט יותר והיה נחסך חלק נכבד מהשקלא וטריא בנושא זה. אולם, המבחן הוא הרבה יותר מורכב. לא תמיד תתחייב המסקנה כי חומר שנאסף במהלך החקירה הוא חומר שסעיף 74(א) לחסד"פ חל עליו. כך, למשל, יש וחומר מגיע לתיק החקירה באקראי, ואינו רלוונטי לחקירה ואף אינו יכול לסייע להגנה בשום דרך. יתרה מזו חשיפתו עלולה לגרום נזק לאינטרס ראוי אחר..."

ובהמשך:

"הנה כי כן, המסקנה היא כי אין לקבוע מסמרות ביחס להגדרתו של 'חומר חקירה' ואין להסיק מסקנה גורפת באשר לטיבו של החומר רק בשל העובדה שנאסף במהלך החקירה. כאשר מתעוררת מחלוקת בין התביעה לסניגוריה לגבי אופיו של חומר שהתביעה מסרבת להעמידו לרשות הסניגוריה, מתחייבת בדיקה פרטנית המתייחסת לחומר הקונקרטי, למאפייניו ולטיבו... במסגרת הבדיקה המתקיימת באותם הליכים, (לפי סעיף 74-י.ג.) יובאו בחשבון מכלול השיקולים הקשורים בחומר הנדון. תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ותיבחן גם האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. כל ראיה שיימצא כי עשויה היא להיות רלוונטית לעניין המתברר במשפט תיכלל בגדר 'חומר חקירה' שחובה למוסרו לעיון הסניגוריה".

ועוד:

"בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואל לו לתת יד ל'מסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית...".