החלטה בתיק בש 854/08

1.         בפני בקשה למעצר המשיב כמצוות ס' 21 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) ה'תשנ"ו - 1996.

            על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, הרי ביום 2/9/07 בשעה 2:00 לאחר חצות, בהיות המתלונן לבדו בתחנת הדלק, נכנס בשעה 2:15 לחדר השירותים בתחנת הדלק בה עבד.

            לתחנת הדלק מגיע המשיב עם אדם נוסף ומשאלה מבחינים במתלונן נכנס לחדר השירותים, החליטו לבצע גניבה מחנות תחנת הדלק, השניים הסתירו את פניהם באופן חלקי, כיבו חלק מהאורות וכשיצא המתלונן מחדר השירותים ונכנס לחנות, היכה בו אחד מהם, מהמתלונן נשדד מכשיר הפלאפון הנייד ואחר, תוך שהם ממשיכים להכותו, מנעו ממנו את יציאתו מהחנות תוך הצבת מחסום בדלת החנות, נטלו מהחנות קופסאות סיגריות וסוללות וברחו מהמקום.

            בגין המעשים הנ"ל כפי המתואר בתמצית, מייחסת המאשימה - מבקשת לנאשם - המשיב, עבירות שוד בניגוד לס' 402 (ב) + 29 לחוק העונשין ה'תשל"ז - 1977, קשר לביצוע פשע, עבירה בניגוד לס' 499 (א) לחוק העונשין והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה בניגוד לס' 43 לפקודת התעבורה ה'תשכ"א - 1961.

            ב"כ המשיב מסכים כי קיימת תשתית ראייתית ועילות מעצר, עם זאת, ראה לציין כי התשתית לא כל כך מוצקה בלשונו לגבי העבירה המיוחסת לאמור לטענתו, העבירה המיוחסת אינה עבירת שוד אלא עבירה אחרת ובאשר לעבירת קשירת הקשר, אין לטעמו ראיה פוזיטיבית לענין זה.

            עוד מוסיף וטוען הסניגור כי לא הייתה אלימות, זאת הסיק מדברי המתלונן שאינו זקוק לטיפול רפואי.

            הסניגור ממקד את עיקר טענותיו באשר לחלופת מעצר, לטענתו  מדובר במשיב ממשפחה נורמטיבית, המשפחה עמלה לפרנסתה, המשיב עצמו רוצה להשתלב בלימודים אקדמאים, הודאת המשיב הייתה ללא קשר לממצא הד.נ.א. בכפפה נשוא המיוחס לו, המשיב היה משוחרר 3 שבועות ולא עבר עבירה כלשהי, אין להתייחס לנטען לשיבוש הליכים, קיימת הודאה, קיימת חרטה.

            מוסיף הסניגור ומציין כי אינו מקל ראש בעבירה המיוחסת אך בסופו של יום הנו מאמין כי ההרשעה תהא בעבירה אחרת, קצינת המבחן עמה שוחח (אין תסקיר עקב השביתה) מקובלת עליה הצעתו לחלופת מעצר אם בבית האם ואם בבית דודו ודודתו.

            מנגד, ב"כ המאשימה אינה מסכימה לחלופות המעצר, מדובר בעבירה חמורה, קיימת חזקת מסוכנות, מדובר בשוד בתחנת דלק בשעות הלילה, תחנות שחשופות מאוד לפגיעה, מקומות החלופה המוצעים הנם קרובים  מאוד לנצרת, יפיע וריינה (השוד היה בכביש עוקף נצרת), מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה, החשוד האחר טרם אותר למרות מאמצים רבים, נעשו פעולות לשיבוש הליכים, הנאשם מאשר שאכן הייתה שיחה כזו, מדובר בחשש ודאי, אחי הנאשם החשוד בקבלת הרכוש הגנוב לא אמר אמת בחקירתו.,

לאמו של הנאשם אין למעשה שום שליטה על הנאשם, הנאשם הודה רק לאחר גילוי הממצא הביולוגי (הד.נ.א.) בכפפה נשוא השוד.

2.         חומר החקירה הלכאורי מלמד כי קיימת תשתית ראייתית של ממש הקושרת את המשיב למיוחס לו.

מעבר לדברי הסניגור המסכים לקיום תשתית ראייתית, הרי לאור השגותיו, בחנתי את הראיות הלכאוריות בתיק החקירה ואני רואה לקבוע כי מדובר בראיות לכאורה בעוצמה ממשית וגבוהה.

בפנינו פוטנציאל ממשי להרשעה במיוחס למשיב בוודאי כעולה מבש"פ 8087/95 פד"י נ'

(2), 113, שם בעמ' 147.

בל נשכח, בשלב זה בוחנים את הראיות על פניהן וכאן, בחינת הראיות מלמדת כי בפנינו ראיות ממשיות ביותר, די אם נזכיר את ממצא הד.נ.א בכפפה ואת הודאת המשיב, את הכחשתו בתחילה ועד לממצא, תוצר המעבדה.

המשיב אומר בלשון ברורה בהודאתו מיום 19/5/08 כי הנו יודע כי פנו למתלונן לבטל את התלונה, המשיב מאשר כי פנו למתלונן כי יבטל את תלונתו.

בהמשך החקירה מציין המשיב בלשון ברורה כי הוא וחברו ניצלו את ההזדמנות שהמתלונן נכנס לשירותים ואז החליטו לבצע את הגניבה, דחפו את המתלונן לתוך החנות, המתלונן הוכה, חטף מכות בידיים בלשונו של הנאשם.

(ואין לקבל לענין זה את טענות הסניגור כי לא היתה אלימות רק מעצם העדר תעודה רפואית).

המשיב מוסיף ומציין כי הוא וחברו לעבירה כיסו את פניהם שעה שגמלה בליבם ההחלטה לגנוב, החנו את הרכב מאחור, נכנסו ברגל לתחנה, לכך יש להוסיף את דברי אחי המשיב שנסתרו על ידי רישומי משטרת הגבולות והעולה מדברי האם כפי שבצדק מציינת ב"כ המאשימה לפיהם אין לה למעשה שליטה על המשיב, על אורחותיו, יציאתו וחזרתו.