החלטה בתיק בש 8500/05

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים, תשל"ג-1973, ושל החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לאותה הפקודה.

 נטען כנגד המשיב הוא החזיק, בצוותא עם אחר, בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 13.4579 גרם שלא לצריכתו העצמית. עוד נטען כי באותו המעמד, סחר הנאשם יחד עם האחר בסם מסוכן, בכך שמכר את הסם לסוכן משטרתי תמורת 600 ש"ח.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 2 באוקטובר 2005 הודה ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד המשיב. הואיל וגם במקרה בו מדובר בעבירה חמורה כעבירת סחר בסם מסוכן, אשר לגביה גם קיימת חזקת מסוכנות על-פי הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, חייב בית המשפט לבחון קיומה של חלופה, הוריתי על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. לאחר דחייה, נערך ביום 30 באוקטובר תסקיר כאמור.

קצינת המבחן בחנה את הרקע של המשיב ושל משפחתו. על פי האמור בתסקיר, זהו מעצרו הראשון של המשיב והוא נתון במצב משברי. לכן, כך נרשם, יתכן והמשך מעצרו עלול לגרום לנסיגה נוספת למצבו הפיסי והרגשי ועלול להעמיק את חשיפתו לנורמות עברייניות. משפחתו של המשיב היא משפחה נורמטיבית, כך עולה מן התסקיר. המשיב מסר לקצינת המבחן כי הוא משתמש בסם מסוג מריחואנה מזה שנתיים, ואולם מרגע שנכנס למעצר, הוא החליט להפסיק את השימוש בסם.

קצינת המבחן התרשמה כי המדובר הוא באדם בעל פוטנציאל לתפקוד תקין וכי הוריו מוכנים ורוצים לסייע למשיב על מנת להוציאו מן המשבר בו הוא נמצא. היא התרשמה כי המשפחה יכולה לשמש לו חלופת מעצר שיהיה בה כדי למתן את הסיכון בהישנות מעשיו בעתיד. שירות המבחן המליץ, אם כן, לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוח הוריו ולשלבו בתהליך טיפולי לגמילה מסמים. כן הומלץ על פיקוח מעצר של שירות המבחן.

ב"כ המשיבה בקש שלא לקבל את המלצת שירות המבחן. לטענתו, אין המדובר במעידה חד פעמים אלא המדובר הוא באדם העוסק בסחר בסמים. הוא מוסף וטוען כי על פי תמליל ההקלטה של עסקת הסמים, הציע המשיב למכור לסוכן המשטרתי גם נשק. מפנה ב"כ המבקשת לכתב אישום שהוגש בתיק אחר נגד המשיב, על פיו החזיק המשיב בכמות סם גדולה של 1 ק"ג. לטענתו, אין במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מן הכלל לפיו דינו של סוחר בסם - מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

מנגד טוען ב"כ המשיב כי אמנם קיימות ראיות לכאורה אולם קיים כרסום בהן. לטענתו, תמוה הדבר כיצד נמכר הסם לסוכן במחיר של 600 ש"ח, כאשר מחירו של סם בכמות שמכר לכאורה המשיב הוא 200 ש"ח. הדבר מעיד על חוסר אמינותו של הסוכן, שהוא עבריין בעצמו. מדגיש ב"כ המשיב את הכמות הקטנה של הסם ואת העובדה שהמדובר הוא בחשיש ולא בסם מסוכן יותר. לטענתו, אין זכר בתמליל ההקלטה למכירת סם. טוען ב"כ המשיב כי אין המדובר בסוחר סמים "קלאסי" אשר אכן דינו מעצר עד תום ההליכים. מבקש ב"כ המשיב לאמץ את מסקנות והמלצות שירות המבחן, שכן המדובר, לטענתו, בילד בן 20 אשר ברוב טיפשותו השתמש בסמים וכעת הוא רוצה להיגמל.

אין ביכולתי לקבל את המלצות קצינת המבחן במקרה הזה. למקרא תסקיר המעצר נוצר הרושם כאילו בעייתו של המשיב היא הידרדרותו לשימוש בסמים עקב משבר ההגעה לארץ ועקב העובדה שהוא גדל בבית אשר לא אפשר לו חופש מחשבה ופעולה. ואולם, לא כך הם פני הדברים אלא המדובר הוא בסוחר סמים.

מחומר הראיות עולה כי אכן קיימות ראיות לכאורה ואולי אף מעבר לכך, שהמשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו. אכן עיון מעמיק בחומר הראיות מלמד כי אין המדובר הוא במעידה חד פעמית של המשיב. הסוכן המשטרתי העיד כי הוא מכיר את המשיב וכי מספר פעמים בעבר קנה ממנו סם. גם מתוכן שיחת הטלפון המקדימה בין הסוכן למשיב, כמו גם מן הסגנון שלה, ניכר כי המדובר באדם המורגל לסיטואציות של מכירת סם, ודי היה שהסוכן אמר לו שיש לו "שש ניירות בכיס" (הכוונה כנראה ל-600 ש"ח) כדי שהמשיב יאמר לו את מקום המפגש, מקום בו בוצעה לאחר מכן עסקת הסמים. גם ממהלך השיחה בין הסוכן המשטרתי לבין המשיב, במעמד שני המפגשים של עסקת סמים, ניתן ללמוד בבירור כי המדובר הוא באדם המוכר סמים ויודע את הדרך בה מתנהלת עסקת סם ואף מכיר את הטרמינולוגיה העבריינית.

אכן, על מסוכנותו של המשיב ניתן גם ללמוד מכך שלכאורה הציע לסוכן המשטרתי גם לקנות אקדח, גם אם לא הגיעה הדבר לכדי עבירת ניסיון.

מקומו של החשוד בסחר בסמים, אשר קיימות כנגדו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון לא אחת ולא שתיים, תוך שהוא מדגיש כי הדבר הוא מחויב המציאות, נוכח נגע הסמים והצורך להילחם בו בכל אמצעי חוקי. ראה למשל בש"פ 667/88 בעניין עבד חסונה; בש"פ 368/88 בעניין בנימין ועוד.

רק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות ישוחרר מי שמעורב בסחר בסמים לחלופת מעצר. כך קבע בית המשפט העליון, בין היתר בבש"פ 11197/04 ובבש"פ 11439/04 אליהם הפנה ב"כ המבקשת.

לא מצאתי כי זהו מקרה חריג בו קיימות נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו שלא ללכת אחר ההלכה המורה על מעצרם של סוחרי סמים עד תום ההליכים. בגילו הצעיר של המשיב, בעובדה כי אין המדובר בכמות גדולה של סם וכי אין המדובר בסם מסוכן יותר, אין די בהם כדי לשכנע כי קיימות נסיבות חריגות, במקרה שלפניי. כאמור, מן החומר הראיתי שבתיק החקירה עולה, כי המשיב מעורב בעסקי סמים, הוא מצוי בחברת סוחרי סמים, ואין המדובר בצעיר שמעד מעידה חד פעמית. גם העובדה שזהו מעצרו הראשון של המשיב, כי אין לו עבר פלילי וכי עתה הגיע למסקנה כי הוא רוצה להיגמל מן הסם, אין בהם כדי להצדיק חריגה מן הכלל האמור. יתכן ונכון היה להתחשב בגורמים אלו, אם מובילות היו הראיות למסקנה כי אין המדובר באדם המנהל אורח חיים של סוחר סמים, אך לא כך הם פני הדברים במקרה הזה.

לאור אמור לעיל, מקומו של משיב זה במעצר, עד שייתמו ההליכים המשפטיים כנגדו, וכך אני מורה.

זכות ערר כחוק.   

ניתנה היום א' בחשון, תשס"ו (3 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: