החלטה בתיק בש 85/08

עובדות :

העוררים נעצרו ביום 6.1.08 בגין חשד לביצוע עבירות של סחר בסמים, והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

בתאריך 7.1.08 התקיים דיון ראשון בפני שופט בעניינם של העוררים בסופו האריך בית המשפט קמא את מעצרם עד ליום 10.1.08 שעה 11:00.

על החלטתו זו של ביהמ"ש קמא הוגש ערר שנשמע ביום 9.1.08 בפני כב' השופט יצחק כהן בבית המשפט המחוזי, שם הוחלט כדלקמן:

"כמוסכם, העוררים יישארו במעצר עד מחר שעה 16:00 והיה ועד מועד זה לא תוגש הצהרת תובע, ישוחררו העוררים בתנאים ובהגבלות כפי שייקבע ע"י ב"כ המשיבה".

למחרת יום ההחלטה בערר, דהיינו ביום 10.1.08, הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מעצר העוררים לה התנגדו הסניגורים בתוקף, בטענם כי היא מנוגדת לסיכום שהיה בפני כב' השופט כהן בערר, סיכום שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית - החלטת בית המשפט המחוזי, כמצוטט לעיל.

בנסיבות האמורות, ולאחר דיון בפני כב' השופט דורון פורת בבית המשפט קמא, קבע כב' השופט קמא - בהסתמך על בש"פ 8868/07, פרשת שימול, כי חלה התפתחות דרמטית בחקירה, התפתחות שעלולה להשליך באופן ממשי על תוכנו של כתב האישום שיוגש ועל סיכויי ההרשעה, ולכן האריך את מעצרם של החשודים עד ליום 15.1.08 לצורך השלמת חקירה.

על החלטה זו מוגש הערר שבפניי.

טיעוני הצדדים

מהצד האחד, טוענים הסניגורים, כי יש לאבחן את המקרה שבפנינו מהלכת שימול, מכיוון שמדובר כאן, כך לטענתם, בנסיון המשיבה לזכות במקצה שיפורים עקב מחדלי חקירה, ולא בתפנית דרמטית בחקירה. בטענתם זו סומכים הסניגורים על כך, שהבקשות להארכת מעצרם של העוררים, מלכתחילה, הכילו גם חשד לעבירות של החזקת סם וכן חשדות לסחר בסמים, כך שאם ההתפתחות היא בתוך מתווה העבירות שבבקשות הארכת המעצר שהמשיבה עצמה הגישה, אין כאן התפתחות דרמטית בלתי צפויה, אלא מקצה שיפורים עקב מחדלי חקירה.

לטענת הסניגורים, האינטרס הציבורי שבהגנה על זכויות חשודים ושבעקרון כיבוד וקיום הסכמים, גובר על עמדת המשיבה שלצורך ההגנה על הציבור יש צורך בהשלמת החקירה  - חקירה שמרוח המוסכם ניתן להסיק שכבר הסתיימה.

מאידך, טוענת המשיבה, כי בעת הסיכום שהושג בפני כב' השופט כהן, היתה תשתית ראייתית מוצקה דיה להגשת כתבי אישום בעבירות מסוימות וכך הכוונה היתה. דא עקא, שבחקירות שקויימו בתאריך היעד שהוצב לצורך הגשת הצהרת תובע, דהיינו - ביום 10.1.08, חלה התפתחות דרמטית בחקירה, שמצריכה בדיקה והשלמה. התפתחות זו - כך טוענת המשיבה - יש בה כדי להשליך על מהותם ותוכנם של האישומים שיכול ויוגשו נגד העוררים.

מהמצב הנ"ל שנוצר, מסיקה המשיבה, שאין מצדה הפרה של אשר סוכם או של החלטה שניתנה תחת ידי כב' השופט כהן בבית המשפט המחוזי, אלא נוצרה הצדקה לבקש הארכת מעצר נוספת, לפי סעיף 13 לחוק המעצרים, כדי להשלים את החקירה אור להתפתחות שחלה, כדי שהצהרת התובע שתוגש תוכל להתאים לכתב האישום שיוגש.

הלכת שימול

בבש"פ 8868/07 דוד שימול נ' מדינת ישראל התעוררה השאלה - מה בין סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ב - 1996 (להלן: " חוק המעצרים") - סעיף המונה את העילות למעצרו של חשוד טרם הגשת כתב אישום, לבין סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, הקובע סמכות ל" מעצר ביניים" או " מעצר גישור", בין תקופת המעצר לצרכי חקירה ובין מועד הגשת כתב האישום, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.

בית המשפט העליון קבע כי יתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם ניתן יהיה לשוב ולהורות על מעצר חשוד לפי עילות סעיף 13 לחוק המעצרים, גם לאחר שמעצרו הוארך לפי סעיף 17(ד) לחוק.

במקרים כגון דא, על התביעה להראות כי חלה " התפתחות מהותית המצדיקה זאת... התפתחות זו יש בה כדי להשליך באופן ממשי על תוכנו של כתב האישום שיוגש ועל סיכויי ההרשעה", וכן על התביעה להראות כי " לא ניתן היה בשקידה סבירה לבצע קודם לכן את פעולות החקירה הנוספות הנדרשות וכי לשם ביצוען נדרש וחיוני כי החשוד ימשיך לשהות במעצר".

כב' בית המשפט העליון איבחן את הנסיבות הנ"ל, ממצב בו מדובר בנסיון התביעה לערוך מקצה שיפורים לצורך תיקון מחדלי חקירה - שאז, אין מקום להורות על מעצר ויש להעדיף את זכותו של החשוד לחירות, ברי כי כל מקרה נבחן עפ"י נסיבותיו הקונקרטיות ובכל מקרה, על בית המשפט לבחון האם מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות הארכת מעצר עפ"י סעיף 13 לחוק המעצרים לאחר שהוארך עפ"י סעיף 17(ד).

דיון והכרעה :