החלטה בתיק בש 847/05

א.         המבקשת, אשר מייצגת את המערער אילן קופרמן-סגל, הגישה ביום 13.2.05 בקשה זו המונחת בפניי להורות למשיבה להימנע מלחקור אותה בענין הפרשה נשוא תיק הערעור.

בקשה קודמת שהגישה המבקשת בענין זה ביום 9.2.05 בפני הרכב הערעורים אשר דן בתיק הערעור (ב.ש. 823/05) נמחקה ע"י כב' השופט מ. נאמן בהחלטה מיום 10.2.05 בה קבע שעניינה של בקשה זו איננה בסמכותו של ההרכב שדן בערעור.

ב.         בבקשתה טוענת המבקשת שהזמנתה לחקירה במשטרה בענין תיק המצוי בטיפולה יש בו כדי לפגוע בעבודתה ולגרום לה לנזק כבד, כמו כן טוענת המבקשת לחסיון התקשורת שבין עורך-דין ללקוח ומסתמכת על הוראת סעיף 48 של פקודת הראיות, והוראת סעיף 90 של חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961.

ג.          בהחלטה מיום 13.2.05 ביקשתי מן המבקשת לנמק מדוע לדעתה נתונה לבית-משפט זה הסמכות העניינית לדון בבקשה זו, וכן נתבקש ב"כ המשיבה להגיב על עמדת המבקשת בכל הנוגע לשאלת סמכותו העניינית של בית-משפט זה לדון בבקשה זו.

ד.         בתגובת המבקשת מיום 14.2.05 נטען שהחזרת הכסף נעשתה ע"י הנאשם לפי החלטת כבוד ההרכב שדן בערעור הנאשם, וזאת ביום 20.1.05, ומכאן סמכותו של בית-משפט זה לדון בבקשה נשוא הדיון. כן טוענת המבקשת שלבית-משפט זה סמכות טבועה לדון בבקשה הואיל ועקב זימונה לחקירה במשטרה נמנעת ממנה האפשרות ליצור קשר עם מרשה-הנאשם, והליך הערעור בפני בית-משפט זה מעוכב.

ה.         בתגובת המשיבה מיום 15.2.05 נטען שלבית-משפט זה אין סמכות ליתן צו שיורה למשטרת ישראל שלא לחקור את המבקשת, וכי למבקשת אין חסינות מפני חקירה ע"י הרשויות המוסמכות, ואין לבית משפט זה סמכות להורות על אי-חקירה. טענות אפשריות בדבר חסיון עורך דין - לקוח עשויות להיטען אך רק בעת החקירה ע"י הרשות המוסמכת.

ו.          השאלה שעליי להכריע בה תחילה היא, האם יש לבית-משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה זו.

נראה לי, שהתשובה על כך שלילית היא. אסביר.

            ההוראה המחייבת אדם להתייצב בפני החוקר המזמין אותו לחקירה ע"י המשטרה נקבעה בפרק ג', הוא פרק העיכוב, בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: " החוק"). עיינו בספרו של כב' השופט י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, תשס"ג - 2003, עמ' 558.

            סעיף 67 של החוק עניינו: עיכוב חשוד, ועל-פיו רשאי שוטר לדרוש מאדם להילוות עימו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה.

            סעיף 68 של החוק עניינו: עיכוב עד, ועל-פיו רשאי שוטר לזמן אדם לתחנת משטרה.

עינינו הרואות איפוא שסוגיית זימונו של חשוד, וכן סוגיית זימונו של עד למשטרה, מוסדרת, כמוסבר כבר לעיל, ע"י הוראותיו של החוק הנ"ל.

ז.          סעיף 2 של החוק קובע:

                                    "הסמכות העניינית לדון בענין שחוק זה דן בו תהא נתונה:

                                    (1)        כל עוד לא הוגש כתב אישום - לבית-משפט השלום.

(2)        לאחר הגשת כתב אישום - לבית-משפט המוסמך לדון בכתב האישום.

(3)        בערעור - לבית-המשפט של ערעור".

            בענייננו לא הוגש כתב אישום, ולכן הסמכות לדון בבקשתה של המבקשת שבית המשפט יורה למשיבה להימנע מלחקור אותה - נתונה מכח הוראת סעיף 2(1) של החוק הנ"ל - לבית-משפט השלום.

ח.         טוענת המבקשת, בתגובתה מיום 14.2.05, שהסמכות לדון בענין נתונה לבית-משפט זה, הואיל והחזרת הכסף ע"י הנאשם נעשתה בהתאם להחלטת הרכב הערעורים של בית המשפט מיום 20.1.05, וכן מכח סמכות טבועה.