החלטה בתיק בש 8465/06

מבוא

1.         בפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב -   1982 (להלן: "החוק").

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות סחר בסם מסוכן לסוכן משטרתי. לאחר שהבקשה הוגשה, המציאה המשיבה לב"כ המבקש חלק מחומר החקירה ואף ניתנה החלטה, לפיה עליה להמציא רשימת דו"חות שערכו הבלשים העוקבים, אלא אם כן תוצא תעודת חסיון שחלה עליה. בתאריך 22.11.06 הצהיר ב"כ המבקש, כי קיבל חומר חקירה נוסף וכי עליו לעדכן את בקשתו.

            בהמשך פנה ב"כ המבקש למשיבה במכתב, שכלל רשימת מסמכים הנדרשים על ידו, המחזיקה שתי קבוצות. הראשונה מתייחסת לרשימת חומר החקירה המוגדר "כבלתי רלוונטי". השניה מתייחסת למסמכים, שאינם מופיעים בחומר החקירה או ברשימת חומר החקירה. המסמכים המפורטים במכתב הינם נשוא ההחלטה דנא.

2.         בישיבת בית המשפט מתאריך 13.12.06 - שמעתי טענותיהם המפורטות של ב"כ הצדדים. בתמצית, ב"כ המבקשת טען, כי כתב האישום מתבסס על פעילותו של סוכן סמוי, עבריין שנעצר בחשד בעבירת התפרצות, שתלויים ועומדים נגדו שלושה מאסרים מותנים ברי הפעלה. לכן, חתם על הסכם, לפיו יאסוף ראיות מפלילות כנגד אחרים, בתמורה לטובות הנאה שונות. אלה כוללות את ביטול ההליכים המשפטיים בתיק פ.א. 21553/05, שבעטיו נעצר (להלן: "תיק המב"ד"), ביטול תיקים נוספים ותשלום סכום כסף. בכוונתו לקעקע את מהימנות הסוכן, ולכן יש לבסס כחומר חקירה כל ראיה הרלוונטית לנושא.

ב"כ המשיבה, שהציג לבית המשפט את תיק הפעלת הסוכן, השיב, כי המסמכים המפורטים בקבוצה הראשונה אינם רלוונטים. לגבי המסמכים שבקבוצה השניה, טען כי יעביר חלק מהם  לב"כ המבקש והתנגד למסירת המסמכים האחרים, לרבות תיק המב"ד.

             המסגרת הנורמטיבית

3.        בטרם אכנס לעובי הקורה, ואתייחס בפירוט למסמכים שבמחלוקת, ראוי לעמוד על המתווה הנורמטיבי התוחם את גבולות הדיון.

זה לשון סעיף 74 לחוק:

            "עיון בחומר החקירה

(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.

(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

(ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.

(ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד.

...."

בבוא בית המשפט לדון בסוגיה של גילוי "חומר חקירה", עליו להבחין בין שני שלבים. בשלב הראשון, עליו להחליט אם המסמך שגילויו התבקש, מהווה "חומר חקירה", שאם לא כן - תידחה הבקשה על אתר.

            בשלב השני, ובהנחה כי המסמך שגילויו מתבקש הוא בגדר "חומר חקירה", יש לגלותו לסניגור, אלא אם כן, חל עליו חסיון סטטורי, על פי פקודת הראיות {נוסח חדש}, תשל"א - 1971, או שקיימים נימוקים אחרים שלא לגלותו, כגון על פי חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981, או חסיונות מכח ההלכה הפסוקה, כגון חסיון מקורות עיתונאי, יחסי בנק - לקוח וכיו"ב .

4.         זכות הגילוי והעיון הינה חלק מזכות היסוד של הנאשם להתגונן בבית המשפט - ע"פ 4764/98 נדאל נ. מדינת ישראל פד"י נג (1) 832, 838.  מטרת הגילוי היא להוציא אמת לאור, שכן, אלמלא זכות זו תישלל מהנאשם האפשרות לסתור ראיה או לבחון את מהימנותה - שם; רע"פ 933/95 מאירוביץ' נ. מדינת ישראל תק-על 95 (2) 1453. הטעם הנוסף לחובת הגילוי הוא זכותו של הנאשם למשפט הוגן - בש"פ 9322/99 מסראווה נ. מדינת ישראל פד"י נד (1) 376.

5.         השאלה מהו "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, אינה פשוטה כלל ועיקר. בית המשפט העליון קבע, כי:

"מושג זה של "חומר חקירה" אין הוא ניתן להגדרה אלא באורח כללי בלבד.