החלטה בתיק בש 8289/03

רקע והליכים קודמים

מונחת בפניי בקשתו של המשיב לעכב ביצועו של צו הריסה שיפוטי שניתן כנגדו, צו המחייב את המשיב להרוס מבנה שנבנה על ידו והמשמש מכלאות לצאן.

להליכים המשפטיים הקודמים הקשורים למכלאות נשוא הבקשה שבפניי חשיבות רבה לצורך ההכרעה בבקשה, ולכן אפרטם להלן בתמצית:

1. באוקטובר 2003 הגישה מבקשת בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בית המשפט נתן צו כמבוקש.
2. המשיב, יחד עם שלושה אחרים שבבעלותם מכלאות בסמוך למיקום מכלאותיו של המשיב (להלן יכונו לשם הקיצור: "משפחת נסאסרה") הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במסגרת הליכי הערעור, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו, בין היתר, צווי ההריסה יעוכבו עד ליום 31/3/05. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק-דין.
3. ביום 6/3/05 הגיש המשיב, יחד עם משפחת נסאסרה, בקשות נפרדות לדחיית מועד כניסתם לתוקף של צווי ההריסה. המבקשת, כפי הנראה מתוך טעות, לא הגישה תגובה לבקשות, ומועד ההריסה נדחה ליום 29/9/05.
4. ב"כ המשיב פנה במכתבים למנהלת הבדואים בבקשה לזרז את קידום הבטחותיהן של הרשויות להקים מכלאות קבע עבור המשיב ומשפחת נסאסרה. משנותרו מכתבים אלה ללא מענה, הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, יחד עם בקשה למתן צו ביניים. בעתירה למתן צו ביניים  ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה למבקשת כאן להימנע מלהרוס את המכלאות עד למתן החלטה בעתירה או עד ליישום הבטחת המבקשת לעותרים למצוא פתרון קבע למכלאותיהם.
5. במסגרת ההליכים למתן צו ביניים, הורה בית המשפט העליון למבקשת לעדכן אותו תוך ששים יום בדבר מאמצי איתור ותכנון שטח למכלאות קבע עבור העותרים. הודעת עדכון ראשונה ומפורטת ניתנה ביום 15/1/06, שעקרה הודעה כי אותר שטח להקמת המכלאות באזור דודאים. הודעת עדכון שנייה הוגשה ביום 30/1/06, לפיה כבר נמצאה חברה לתכנון פרויקט הקמת המכלאות. ביום 17/2/06 ניתן פסק-דין לפיו, נוכח ההודעות האמורות ולבקשת העותרים, נמחקה העתירה ללא צו להוצאות.
6. כהליך משלים להתפתחויות דלעיל, הוגשה ביום 21/2/06 הבקשה שבפניי. במקביל הוגשו בקשות זהות על ידי משפחת נסאסרה. בתגובתה מביעה המבקשת התנגדות לעיכוב ביצוע ההריסה. עיקר נימוקיה הוא כי לא חל כל שינוי נסיבות וכי מועד מציאת פתרון של קבע רחוק ואין אפשרות לחזותו. נקבע דיון במעמד הצדדים לחודש מאי 2006, ואולם בשל היעדרותי מהיכל המשפט עקב מחלת אשתי זכרה לברכה, נדחה הדיון לנובמבר, אולם גם דיון זה לא התקיים בשל אותן הנסיבות.
7. ביום 28/11/06 הגישה המבקשת בקשה להתיר הריסה מיידת של מכלאות המשיב, תוך טענה כי אי הריסתן מעכבת עבודות פיתוח במקום, קבלנים אינם יכולים לבצע את עבודתם, ומסירת מגרשים למשתכנים עלולה להתעכב. בדיון שהתקיים בפניי התייצבו בהוראתי נציגי החברה המפקחת על העבודות כמו גם נציג מנהלת הבדואים, והוברר כי מכלאות המשיב אינן מעכבות את העבודות, כך שבקשת המבקשת להתיר לה הריסה מיידת הפכה מיותרת.
8. מתברר כי רק מכלאות משפחת נסאסרה מצויות במתחם עבודות הפיתוח. על כן, חתמה המבקשת עם משפחת נסאסרה על הסכמים, לפיהם יקבלו בני משפחת נסאסרה מכלאות זמניות עד להקמת מכלאות הקבע. בכך הסתיימו ההליכים המשפטיים בכל הנוגע למשפחת נסאסרה.
9. אשר למשיב שבפניי, היות ואין מכלאותיו מפריעות כיום לביצוע העבודות, לא היה למבקשת עניין או תמריץ להגיע עמו להסכם בדומה להסכם עם משפחת נסאסרה, והיא עומדת על הריסה מיידית של המכלאות.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי דינן של מכלאות המשיב הוא אחד - הריסה. המשיב אינו חולק על כך, אולם מבקש הוא דחייה נוספת של רוע הגזירה, עד אשר יימצא פתרון של קבע באזור דודאים.

נכון הדבר כי לא ניתן היום לחזות את המועד בו תהיינה המכלאות באתר דודאים זמינות. עובדה זו עומדת למשיב שבפניי לרועץ משתי בחינות: האחת, ברור כי הבנייה הבלתי חוקית נשוא ההליכים שבפניי לא תוכשר לעולם. השנייה, בשל ההלכה הידועה כי בית המשפט לא ידחה מועד ביצוע צו הריסה מקום שהאפשרות לקבל היתר בנייה רחוקה ותלויה בהליכים תכנוניים ארוכים אשר סופם מי ישורנו. לעניין זה ראה למשל ברע"פ 188/04 נימר נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (פורסם במאגר נבו).

יחד עם זאת, סבור אני כי קיימות במקרה שבפניי נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה נוספת של מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה.

דבריי מכוונים בעיקר לעתירה שהגיש המשיב יחד עם משפחת נסאסרה לבית המשפט העליון, ולנסיבות בהן חזר בו המשיב מעתירה זו. כאמור, המשיב ומשפחת נסאסרה הסכימו לחזור בהם מן העתירה, אשר הסעד שנתבקש בה היה צו שיורה למשיבה להימנע מלהרוס את המכלאות, רק נוכח הודעות המשיבים באותה העתירה, כולם זרועות של המבקשת - מדינת ישראל. הדבר צוין במפורש בפסק הדין, שם נרשם: " לנוכח הודעות המשיבים 1,3 ו-4 לפיהן אותר שטח מתאים להקמת מכלאות כבשים ונבחרה חברה מתכננת, ולבקשת העותרים, העתירה נמחקת ללא צו להוצאות". המשיב, אשר לא רצה להפר את צו בית המשפט שחייב אותו להרוס את המבנה, הגיש מייד לאחר מכן את הבקשה בפניי, והנה, לא עבר חודש מיום מחיקת העתירה בנסיבות דלעיל, והמדינה מתנגדת נמרצות להארכת מועד ביצוע ההריסה.

נכון הדבר כי במסגרת ההודעות לבית המשפט העליון לא הייתה כל התחייבות להימנע מהריסה. ואולם, סבור אני כי המשיב רשאי היה לסמוך על כך שהמדינה לא תתנגד לארכה נוספת וכי הפתרון יימצא על דרך סידור של קבע למכלאות, שהרי בהסתמך על ההודעות של המדינה בדבר התקדמות פתרון הקבע, הסכימו המשיב ומשפחת נסאסרה למחוק את העתירה, עתירה שכזכור עניינה היה הימנעות מהריסה עד למתן פתרון כאמור. מצופה היה מרשות שלטונית כי עמדה שהביעה בהליך אחד, תעלה בקנה אחד עם גישתה בהליך אחר, ובמיוחד הדברים נאמרים לאור העובדה שנוסח ההודעות לבית המשפט העליון כוון לשכנע את המשיב ומשפחת נסאסרה לסגת מן העתירה. כך לדוגמה, רשמה המשיבה בהודעה הראשונה בסעיף 16  כי " מכל שפורט לעיל עולה כי נקבע מתווה ברור להסדרת נושא הקמת מכלאות הכבשים וכי המשיבים מקדמים עניין זה באופן שאינו מצדיק התערבות שיפוטית. מכאן שעניינה של העתירה מוצה ודינה להידחות". תמה אנכי הכיצד ניתן לטעון כי הנושא מתקדם באופן שאינו דורש התערבות שיפוטית, לשכנע את בית המשפט העליון בדבר התקדמות לקראת פתרון כך שהעתירות למתו צו ביניים ולעיכוב ביצוע ההריסה מתיתרות, ושלושה שבועות לאחר מכן להתנגד נמרצות לדחייה נוספת במועד ההריסה. יש בדבר משום הטמנת מוקש למשיב שבפניי, אשר סמך על הצהרות המדינה בהודעותיה לבית המשפט הגבוה לצדק. נוכח עמדתה בבית המשפט העליון לפיה נעשים מאמצים למצוא פתרון ענייני למכלאות המשיב, הייתי מצפה לשמוע מן המבקשת גישה עניינית אשר תמסור, בין היתר, עדכון לגבי מצב הדברים בכל הנוגע למכלאות הקבע, בהמשך לגישה שננקטה בעתירה לבג"צ, שהרי ללא גישה עניינית כאמור, לא היה המשיב מסיר את עתירתו.

אוכל לראות בהודעותיה של המדינה במסגרת ההליכים בבית המשפט הגבוה לצדק משום הבטחה שלטונית, לפיה הפתרון למשיב יימצא לכשתוקמנה מכלאות הקבע.

בפסק דינו של כב' הנשיא ברק בבג"צ 5853/04 אמנה נ' ראש הממשלה (פ"ד נט(2), 289) נקבע לעניין הבטחה שלטונית כדלקמן: